-שלום
-שלום... מי אתם?
-אתה יכול לקרוא לנו "חיים".
-פשוט חיים?
-כן
-מה? כמו חיים משה? חיים יבין? חיים...
-כן... אבל יותר כמו "חיים... ומוות".
-אה כזה "חיים"... איך בכלל נכנסתם הנה?
-אנחנו תמיד פה.
-מה ס'תומרת?
-איפה שאתה נמצא, גם אנחנו שם.
-מה?
-אנחנו החיים שלך, טומטום.
-מממ...
-טוב, אתה יודע למה באנו?!
-לא...
-תמים אה... שמע, תקשיב, קצת נמאס לנו.
-אני לא יודע על מה אתם מדברים.
-אתה יודע, ואתה נודניק, ואם תמשיך... אנחנו נמרר לך את
החיים.
-אבל אתם החיים שלי...
-בשבילנו זה משחק, אתה סובל מזה בסופו של דבר.
-אוקיי...
-שמע, היה לנו כיוון, היה לנו הכול, היה פה שמח, ממש "חיים
משוגעים".  ( מרוצים מ"ההברקה" שהייתה להם), ואז הבאת את
אורלי... ומאז כל הזמן אנחנו מתעסקים עם אורלי... אורלי
שמורלי... תסתכל על עצמך... גם עכשיו אתה כותב סיפור על
אורלי...
-את זה איך אתם יודעים? זה חיים... בתוך חיים?
-שמע, אנחנו בקשר גם עם החיים האלו... ודרך אגב, גם עם החיים
של אורלי.
-עכשיו בלבלתם אותי.
-אנחנו החיים...
-אתם מדברים ביחיד או ברבים?
-סתום... אנחנו החיים חיים בקשר הדוק עם החיים של אנשים שאתה
מכיר, והחיים שלה לא בדיוק יודעים... שמע, "יש הרבה חיים של
דגים בים"... כן במימד שלנו המשפט הזה נשמע מעט מסובך...
-אז מה אתם בעצם אומרים?
- "get a life" ( שוב צוחקים מה"הברקה" ), סתם... די חברה...
החיים של אורלי מתעסקים הרבה בך, אבל... לנו החיים בינינו לבין
עצמנו אין את העקבות שלבני האדם יש, אנחנו שואלים שאלות ישירות
ומקבלים תשובות ישירות. לנו, לעומתכם אין רגשות... איך נגיד את
זה... אנחנו מתעסקים עם המנהלות.
-מה, אתם מפעל?...
-כן, מפעל החיים שלך... אנחנו יודעים מה טוב לך, תמשיך עם
החיים שלך, אל תפספס דברים אחרים... אחרות... תגיד לה, ושלא
תשכח, שבנקודה מסוימת בחיים הצעת לה הכול... ותעזוב. סמוך
עלינו, זה יסתדר, אנחנו החיים, חיים במעגלים, וכבר קבענו פגישה
רצינית עם החיים של אורלי...
-מתי?
-בסדרי גודל של החיים... ממש עוד מעט.