יש לי חתולה משוגעת. טוב כל החתולים קצת משוגעים, מה שהופך את
החתולה שלי למטורפת ממש. יש אנשים מסוימים שמביאים לה את
"השגעת"... אלו עם החליפות שהולכים עם הכיסא שלהם לכל מקום.
היא לא אוהבת אותם. כל פעם שאחד מהם מגיע אליי הביתה לשיחה על
עבודה היא מחליטה שעכשיו זה זמן מצוין לטירוף. אז היא רצה.
ורצה ורצה והופכת דברים בבית תוך כדי ריצת האמוק המטורפת הזו.
שוברת כוסות שהיו על השולחן, משטיחה אוזניים אחורה, שולפת
ציפורניים החוצה וחוטפת מבט צהוב מטורף שכזה בעיניים.
ברגעים האלו אין לי ברירה אלא לשבת ולחכות שהיא תתעייף וזה
יסתיים. נו, מה אני אגיד לה להפסיק? ואם אני אגיד? היא תקשיב
לי ותפסיק? אז אני מתרווחת על הספה ונותנת לה לדפוק את הראש
בקירות, להעיף שטיחונים מפינה לפינה ובכלל... להתנהג כמו סופת
הוריקן על אקסטזי. מה אכפת לי שהם נבהלים? שייבהלו המנופחים,
שייבהלו!
שבוע שעבר הגיעה אליי חברה. טוב לא חברה-חברה אלא מכרה
מהעבודה. היא הגיעה לשתות קפה ולדבר על דברים ברומו של עולם.
על הרפורמה בחינוך שיוצאת לדרך, על מצב האלימות במדינה, על
הכתבה שעשו שבוע שעבר עליה ועל המשרד (לא כתבה טובה) ולדעת מה
דעתי על ההתנתקות. בעד או נגד. אני לא מביעה עמדה, היא נהיית
קצת מפחידה כשלא מסכימים איתה.
היא נכנסה אליי הביתה, אמרה שלום והתיישבה.
"קפה?" הצעתי.
"קפה," היא ענתה בפנים חתומות. "למה לא?".
בזמן שבחשתי את הקפה שמעתי אותה במעורפל ממלמלת דברים משונים
על הנהג שהביא אותה לכאן ואיך יכול להיות שהוא לא מתגלח לפני
שהוא אוסף אותה ובלה בלה בלה...
גלגלתי עיניים ונכנסתי לסלון, לבשתי את החיוך הכי נחמד שלי
והתיישבתי.  איך שאני מדליקה את הסיגריה שמתי לב שהחתולה נכנסת
למצב כוננות. חייכתי לעצמי וידעתי שזה הולך להיות כיף... זה
תמיד כיף לראות את הנפוחים האלו נכנסים להיסטריה מה"שגעת"
שלה.
בנתיים היא דיברה על ההוא שיושב בכיסא השני משמאל שלא מספיק
חכם בכלל ולא קרא את "כה אמר זר... סרז... זוסתרא"?... משהו
כזה. גם אני לא קראתי.
היישרתי את המבט לחתולה, היא הסתכלה לי עמוק בתוך העיניים
והחלה בטכס. היא רכנה אל הרצפה, השטיחה אוזניים אחורה, הרחיבה
את האישונים למכסימום, נעה מצד לצד בעדינות על רגליה האחוריות
לתפוס את הזווית הנכונה לזינוק והעיפה את עצמה במהירות לצד
השני של הדירה. החלה לרוץ במעגלים בתוך הבית, לקפוץ מרהיט
לרהיט ולהוציא יללות מפחידות מגרונה.
כמובן, שהצנונית נבהלה, התחילה לצרוח ולנופף בידיים כאילו
החתולה היא זבוב וזה מה שירחיק אותה ממנה.
החתולה התקרבה אליה לאט לאט עם המבט הפסיכוטי הזה שלה בעיניים,
דילגה על הספה, קרבה את ראשה לראשה וצווחה עליה ייללת אימים.
שלפה ציפורניים וקפצה לה על הפנים, העיפה לה את כוס הקפה על
החליפה המחונטלת הזו, מנקרת העיניים שלה, ירקה עליה בנשיפות של
טירוף ופתאום הרפתה... ירדה מהספה, נשכבה במיטה שלה ונרדמה.
כאילו כלום.
הצנונית, נפוחת הפנים עכשיו, החלה לצרוח שאני והחתולה שלי
מטורפות, ושאני אשלם על זה שלא עזרתי לה בתקציב שלי, ווואי
וואי וואי מה יעשו לי בעבודה... לקחה את התיק (לואי ויטון -
כמובן) שלה וטרקה את הדלת מבחוץ. אני חייכתי לי בהנאה, ליטפתי
את החתולה, הוצאתי לה את החיבור למטען מהגב והכנסתי לחשמל. עוד
שעה יש לי פגישה עם חבר אחר מהעבודה. אני לא אוהבת פוליטיקאים.