|
שוב לילה ואני שוכב במיטה
עיניים עצומות
הראש לאט לאט נפתח
נמצא בתוך עצמי
מתחבר למשהו אחר
מרגיש את השעון
ושומע את פסיעות הזמן
הם מנחים אותי להשאר ער כדיי לזכור
עצבות עולה על גדותיה
בנהר של זמן של מה שהיה ואיננו עוד
השניות רצות במעגל זמן אינסופי
גורמות להרגשה נוסטלגית מוחשית
אני רוצה לבכות
ואין סיבה פשוטה
אני רוצה לבכות
ואין סיבה פשוטה
אז זה יותר קשה
השניות מתקצרות או מאיצות
באמת שאני לא רואה מבעד לדמעות
הדקות השעות והימים
עוברים מסביבי ונוגעים בי
אני מחכה ולא יודע למה למי
ומדוע אני כל כך מצפה
עד שאני מתחיל לדמיין שזה קורה
הסתיו מגיע והצבע השולט הוא כתום
עצוב לי
ואנרגיה מתחילה להאגר ברמות כל כך גבוהות
אני מתחיל לנזול
עלים נושרים מסביב לעץ
ואני מופיע מתחתיו
העץ הוא אני
הוא כולם
הוא אלוהים
העלים נושרים סביבי
אני כורע על הברכיים ותופס בידי עלים
האדמה נכנסת לי מתחת לציפורניים
הכאב מוחשי
החזיון הזה הוא בעיניי רוחי ואני בוכה
גשם יורד
הכל משתנה לאפור
בעוד העלים עפים מסביבי
הכתום מתערבב עם אפור
ואני שומע קולות ריסוק
אני גוע אני מת אני בוכה אני זועק
אני שואל אני בודד אני יחיד
מנפח את הריאות עד סיחרור
צועק צעקה קורעת אל השמיים
והשמיים אכן
נקרעים
ובין העננים
אני רואה תשובה
הכל מוצף באור
בהיר יותר מלבן
ואני מסונוור
כל כך הרבה זמן חיכינו חיפשנו
ועכשיו שמצאתי
מאוחר מדיי
העץ נשאר ערום
סוף
|
|
|
"סליחה איך אני
מגיע לדיזנגוף
סנטר?"
"זה מסובך
להסביר מפה
אדוני"
"טוב, טוב...
עזוב
דיזנגוף...
מרכז עזריאלי"
דיאלוג עם מחבל
מתאבד |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.