מסע שעשיתי יום אחד מהמעגלים הפנימיים של התודעה עד שהגעתי
לאותו מקום בו אני נמצא עכשיו.
יושב וחושב כל היום. המוח שלי עובד כמו משוגע. או אולי הוא לא
עובד בכלל. אי אפשר לדעת. אז אני כותב, וכותב וכותב ולפעמים
קורא. ממלא את הדף בשטויות. מצייר קצת. קריקטורות של עצמי או
אולי של אחרים ממלאים לי את השוליים. הגיע הזמן לעשות הפסקה,
אז אני שוקע בהזיות על משהו שראיתי אתמול בטלביזיה, או על איזה
משחק כדורגל שראיתי לא מזמן, או על איזה סרט ששווה להתעמק בו
או על מין.
הגיע הערב, אז אני הולך הביתה. לא לפני שאני מדבר עם חברים שלי
על כל מיני שטויות. מבלה איתם זמן ודואג להתעדכן בבעיות של
אחרים. אני מרגיש קצת יותר טוב. אני יכול ללכת הביתה בהרגשה
שעשיתי משהו ושהיום שלי לא היה שווה כלום.
מגיע הביתה, נכנס לרשת. שומע מוזיקה ברקע. שר איתה. קורא כתבה
די משעממת על פוליטיקה וכתבה די מצחיקה על סמים, מחליט לעבור
לשירה. ורואה שיר על פרידה וזה מזכיר לי את עצמי. רק שאני
הייתי כותב את זה הרבה יותר טוב. חושב קצת על כתיבה ומחליט
לכתוב משהו בעצמי.
אז אני כותב על אהבה ועל שנאה. ומה בעצם ההבדל ביניהן, והאם זה
בכלל משנה? אני כותב על בעיות שמציקות לי ועל מועקות שמחכות
לגואל. אולי דרך הכתיבה יהיה יותר נוח, אולי חלק מהדברים שאני
מרגיש יתנדפו ואולי חלק מהשטויות עליהן אני חושב יפנו את מקומן
לדברים יותר רציניים.
אני בודק את המשיבון. שתי הודעות חדשות. שתיהן מיותרות. חוזר
לדף ובודק אם יש לי מה להוסיף. חושב וחושב, כותב וקורא. זה מי
שאני? זה כל מה שיש? כנראה. אני מרגיש יותר טוב? האמת שכן. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.