אתה מתקרב אליי
מעליי
יש לך פסיעות של נמר
מאולף
תראה כמה סוד
יכול גוף אחד להפיק,
אתה מחטט לי בפצע ישן
אבל
האני של עכשיו היא אחרת
למדתי איך לעשות שהפה יחייך.
הנה, אני פולטת זיעה מתוקה, מנצנצת
תשאר מעליי כמו פנתר
כמו שפעם ידענו
תשמע כמה שקט
לחישות יכולות לייצר
וכמה כוח יש במבט
כשהוא לא מרפה מאחר.
יש סודות שנועדו להשאר בקבר
כצלקת דוהה על הגוף
תתקרב, יש לי שיניים מסנוורות
וגרגור של חתול,
תראה איך אני מתרפקת
מתמסרת לרגע
לזקפה המיללת
בוא נתעטף בעצמנו
נתכסה בעכשיו,
ניתן לגוף לדבר במקומנו
נלמד ממנו איך לסלוח
לעצמנו
איך לברוח
מאז. |
