איך הכרנו אתם שואלים?
הכרנו ביום הולדת שלי... טוב, יותר נכון ביום הולדת של ידידה
שלי.
היינו שם, חגגנו לה... יש לנו יום הולדת באותו תאריך.
ואז הכירו בינינו... זה היה כזה מוזר... אני בביישנות שלי יושב
בצד כזה ולא יודע מה לעשות, ואותך מביאים אלי ואני כזה עושה את
עצמי לא שומע מהמוזיקה מרוב ביישנות...

לא לקח הרבה זמן עד שהבנתי שהיא הנפש התאומה שלי.
לא לקח הרבה זמן עד שהבנתי שאני רוצה אותה לצידי לאורך כל
החיים.

כבר כשהכרתי אותה ידעתי שזה מיוחד אבל לא ידעתי איך זה
ייגמר...

הלכנו למסיבה, אני זוכר את זה כאילו זה היה אתמול.
זה היה רגע כזה מושלם.
היה יום קריר מאוד, שנינו רעדנו, הגוף היה קרחון ולא יכולנו
לזוז כמעט.
ואז רציתי מסטיק, היה לך רק אחד והוא היה בפה אז ביקשתי ממך
להעביר לי אותו.
העברת לי ישר לפה, מפה לפה הרגשתי את השפתיים שלך על שלי והרעד
של הקור התחלף בצמרמורת של חושניות משפתיה.

הלכנו לשבת במתקנים של הילדים הקטנים, אמרתי לה שרואים לה הכל
אז היא באה והתיישבה מאחורי כדי שלא יראו ואז היא התחילה לדבר
על משהו - אני לא זוכר בדיוק על מה כי באותו זמן אני הרמתי את
ראשי והסתכלתי על הכוכבים. זה היה לילה מדהים, לא היה ענן אחד
בשמיים, יכולתי לספור את כל הכוכבים שיש כי ראו אותם בבירור כל
כך, זה היה כזה יפה אז אמרתי לך להסתכל.
הסתכלנו הרבה עד שנתפס לנו הצוואר. אני נשכבתי לאחור ושמתי את
הראש על העץ של המתקן ואותה הרמתי והשכבתי על הבטן שלי עם
הפנים למעלה. זה היה רגע מושלם כזה.
שנינו קופאים מקור, מנסים לחמם אחד את השני בחלקים שעדיין לא
קפאו ומסתכלים על הכוכבים.
כמו סצנה בסרטים זה היה, כאילו קטע מסרט שמישהו ביים אבל לא,
זאת הייתה המציאות.
שכבנו זו על זה והבטנו על הכוכבים. באותו רגע ידענו שזה יקרה
רק לא ידענו מתי ואיך זה יבוא.

מאז אותו יום רק הלכנו והתקרבנו. היינו ביחד יותר מתמיד, כולם
חשבו שאנחנו יחד, רק זה לא היה באמת.
היינו הידידים הכי טובים בעולם, כולם ראו את זה, כולם אמרו
שאנחנו מושלמים יחד ולא מבינים איך אנחנו לא חברים... אז חשבנו
על זה ואמרנו אולי שווה לנסות, אז ניסינו.
רק זה לא הלך טוב ונגמר מהר מאוד - ממש ימים ספורים.

אני זוכר שהינו במסיבה... אמרתי לה בואי נלך, עשינו סיבוב בכל
האיזור, הלכנו סתם להסתובב... אני זוכר.
עצרנו כל שניה להתנשק ותמיד חשבנו שאנשים מסתכלים עלינו מהחלון
ושמענו רעשים מוזרים.
ואז ראינו גם חיות מוזרות כאלה לאורך כל הדרך שהלכנו אז פשוט
חזרנו מהר למסיבה.
אבל היה כיף באותו לילה... כמה ימים אחרי זה נפרדנו... זה פשוט
לא היה זה.
הרגשתי שאני לא באמת אוהב אותה אז פשוט אמרתי לה את זה.
זה פגע בה, אבל היה לי מזל שהיא סלחה לי...

היא כעסה עלי נורא והבנתי אותה, רק רציתי שנמשיך להיות
ידידים.
היינו הידידים הכי טובים בעולם ופתאום, פופ, זה נעלם...

אחרי כמה זמן היא נרגעה וחזרנו להיות ידידים. בהתחלה זה היה
סתמי כזה, סתם עוד ידידים. רק שאז התחלנו להתחבר מחדש, לחזור
להיות ידידים טובים. שוב היינו ידידים טובים מאוד... כרגיל
מוזרים בפני כולם שלא מבינים איך זה יכול להיות שאנחנו לא
יחד... דבר הוביל לדבר ושוב אנחנו חברים. רק גם זה לא החזיק
מעמד מאותה סיבה כמו בפעם הראשונה.

היא כעסה מאוד! וזה היה ברור.
אבל אחרי כמה זמן חזרנו להיות ידידים טובים.
ושוב התקרבנו יותר מדי.

דיברנו קצת על הקטע הזה שכמו גלגל אנחנו כל הזמן חוזרים להיות
חברים, ואז נפרדים ושזה לא יכול להמשיך ככה.
ואמרנו שלא נהיה יותר חברים כי ככה צריך להיות וזהו.

רק שלא ככה העתיד צפה לנו...

בימי האהבה תמיד ראיתי את כולם סביבי מביאים מתנות לבנות -
רציתי גם!
והראשונה שעלתה לי לראש זה כמובן היא... הבן אדם שאני הכי אוהב
בעולם אז למה לא לקנות לה משהו?
קניתי לה לב ורוד - מין כרית כזו, משהו ממש יפה.
וכשהייתי בחו"ל רק עליה חשבתי, וקניתי לה צעיף לבן עם עכבר כזה
עם ראש ורגליים בסוף כל צד של הצעיף.

התקרבנו כל כך עד שב-11.2 היא באה אלי... זה היה יום שישי -
כזה יום שישי מושלם.
ידעתי שאני עומד להפתיע אותה, ידעתי שהיא תהיה בשוק כשאני אגיד
לה שאני רוצה לנסות שוב...
הפתעתי אותה, נישקתי אותה והיא לא ידעה מה להגיד.. הייתה בשוק
וקיבלה את זה.
היא היססה בהתחלה ומסיבה די ברורה לכולם והבנתי אותה.

היינו יחד חודש ושבוע.
זה היה הזמן הכי מדהים בעולם!!!
הזמן הכי טוב שהיה לי בחיים,
הרגשתי הכי מאושר בעולם,
פשוט אהבתי אותה.

כולם היו שמחים! זה היה נראה שלפני שהיינו יחד כולם היו עצובים
ואז כשאמרו לכולם שאנחנו יחד כולם נהיו שמחים... כאילו שמחת
חיים נפלה על כולם - כולם נהיו פשוט שמחים.
העולם נהיה יותר מאושר והכל נראה כאילו בזכותנו, רק בגלל
שאנחנו ביחד.
זה היה כיף, פתאום כולם שמחים וזה עשה טוב על הלב.

הרגשתי קצת הססן אז אמרתי לה שכדאי שניפרד.
היא אמרה לי שאין יותר דרך חזרה ושאנחנו לא נחזור להיות ידידים
לעולם.
באותו רגע התחלתי לבכות... זה ברור למה, לא?

הרי היא הדבר הכי חשוב לי בכל העולם,
ואם היא לא תרצה לדבר איתי יותר בחיים,
אז מה אני אעשה עם עצמי?
אין לי חיים בלעדיה, היא הכל בשבילי.