אני יודע שחלקכם תחשבו שהסיפור ארוך וקיצ'י מדי אבל נורא
השקעתי בו, אז בבקשה לא הכי לפגוע וטיפה להעריך את ההשקעה.

לקראת החופש הגדול ההורים שלנו רצו לשלוח אותנו למחנה קיץ.
ומשם הסיפור שלי מתחיל...
אני גר בשכונה עם שבעת חבריי. כולנו בני 15, בכיתה י'. אנחנו
גרים בבתים צמודים, כך שזה ממש כיף. לי קוראים דון. אני אספר
לכם קצת על עצמי וקצת על חבריי.
אני לא ילד ממש מיוחד. טוב, יש כאלו שאומרים שכן, אבל זה לא
משנה לי כל כך. בכל מקרה, אני אוהב לכתוב דברים סתם לכיף ואני
אוהב סיפורי אהבה, זה אני. יש את חבר שלי שקוראים לו רון, הוא
די מוזר אבל הוא נחמד, הוא תמיד אוהב לעזור והוא מנגן על
פסנתר, לא שזה משנה. יש את תומי, הוא חבר טוב שלי, הוא תמיד
מגן עליי בכיתה, הוא הילד הכי חזק. ויש את ג'ון, הוא הביישן
מבינינו, אבל הוא גם הכי מצחיק, הוא יודע להצחיק כל אחד. כמובן
שאי אפשר לשכוח את הבנות. יש את לורי, היא היפה מביניהן, היא
תמיד יודעת לעזור והיא גם מבשלת ממש טוב. יש את דולי, זה שם
הכינוי שנתנו לה כי את השם המקורי שלה די קשה לבטא, היא לא
מפה, היא מארץ אחרת. אותה אני הכי אוהב ותמיד חשבתי להציע לה
חברות אבל אני מתבייש. אוי, ואיך אפשר לשכוח את נורין, היא
החכמה, היא יודע לבנות כל דבר ותמיד יש לה פתרונות לבעיות.
והאחרונה, שהיא גרה לידי ממש, היא בוני, היא זו שלא ממש מדברת
עם כולם, היא לובשת שחור אבל היא חמודה.
בכל מקרה, כפי שאמרתי, הסיפור שלי מתחיל מהחופש במחנה בקיץ.
זה היה בוקר מלבלב, הכל היה יפה בו. התרגשתי מהנסיעה. אני
הראשון שהתייצבתי בתחנה, שם פגשתי את כל חבריי אחרי כמה זמן
שעמדתי, אבל היה כיף בזמן שעמדתי כי חשבתי באותו זמן איך להציע
חברות לדולי ואז ראיתי אותה באה. שאלתי אותה אם היא רוצה לשבת
לידי באוטובוס והיא הסכימה, זה היה נחמד מאוד מצידה. עד
שהאוטובוס הגיע דיברנו והראינו דברים שהבאנו, כל אחד הצטייד
בדברים שמאפיינים אותו ונחשו מה... כולם הביאו דיסקמן,
מינידיסק, כן כן, אנחנו לא יכולים בלי זה. ואז האוטובוס הגיע.
כשהוא הגיע, עמדנו יפה ועלינו עליו. מה שהיה מוזר זה שאף ילד
חוץ מהחבורה שלנו לא בא... אבל לאף אחד זה לא היה אכפת. כל
הנסיעה ישבתי ליד דולי ודיברתי איתה, אלה היו הרגעים הכי יפים
בחיים שלי. דולי הייתה עייפה אז אמרתי לה שהיא יכולה להניח את
הראש שלה על הכתף שלי. היא אמרה לי שזה נחמד מצידי, גם אני
חשבתי כך. ובינתיים אני שמעתי מוזיקה ונהניתי מהנסיעה. כשהגענו
ראינו מלא מכוניות ומלא ילדים, זה היה ממש כיף. נפרדנו מהנהג
הנחמד ואז הלכנו להתיישב איפה שהיינו צריכים. התיישבנו
וכשחילקו את החדרים יצא לנו ממש במזל. כולנו יצאנו באותו חדר.
אולי זה לא היה מזל, אולי אחד מההורים ביקש את הסידור הזה, אני
מאמין שזה ההורים שלי כי רק הם יכולים לעשות דבר כזה. הלכנו
לחדר שלנו, כל אחד תפס את הפינה שלו, אני ישנתי ליד דולי. כל
אחד סידר את הדברים שלו ואז לבשנו בגד ים והלכנו לשחות. שחינו,
זה היה כיף. בוני כל הזמן הטביעה אותי, וכמובן מי נחלץ לעזרתי?
כן, זהו תומי. אחר כך הלכנו להתקלח, כל אחד התקלח בתורו. אני
כמובן הייתי אחרון. כל אחד יצא והתגנדר לערב. בערב הראשון לא
היתה לנו פעילות כי לא רצו לעשות לנו. אז אני וחבריי החלטנו
לעשות לעצמנו פעילות, אז ישבנו בחדר ושיחקנו. ואז הלכנו
לישון.
ביום השני אני קמתי ראשון. זה היה כיף כי יצא לי לראות את
הזריחה. מכיוון שישנתי ליד דולי, הערתי אותה, ואז ישבנו על שפת
האגם וראינו את הזריחה. זה היה מדהים, ישבנו מחובקים כי לדולי
היה קר, אתם יודעים, הקור של הבוקר. לקראת הערב התפתחו חברויות
חדשות. תומי הציע ללורי חברות כי הוא חשב שהיא מתאימה לו. גם
אני חשבתי כך. היא באותו יום רק שמה לב לזה. רון הציע לנורין
בגלל שהוא והיא תמיד היו ביחד, הוא כל הזמן עזר לה בהמצאות
שלה. וג'ון, הוא התבייש (אבל אני יותר התביישתי), אבל הוא הציע
למי? לבוני, והיא לא ממש רצתה, אבל בגלל שהוא היה כזה ביישן
וחמוד אז היא הסכימה. ורק אני, היחיד שחיכיתי לרגע הנכון,
פיספסתי אותו בבוקר שהיה לדולי יום הולדת. אבל כשהגיע הערב,
לפני שקיעת החמה, ראיתי את דולי יושבת על שפת האגם ובוכה.
ניגשתי אליה ושאלתי אותה למה היא בוכה, היא אמרה שכולם התחברו
והיא היחידה שאין לה חבר, אז ניצלתי את ההזדמנות הזו ואמרתי לה
שאני מוכן להיות חבר שלה. היא ישר הסכימה ואז גם סיפרתי לה
שאני אוהב אותה כבר הרבה זמן והיא אמרה לי שהיא גם חיבבה אותי
כבר הרבה זמן ואז ישבנו שם עד שהשמש שקעה, זה היה כל כך
רומנטי. בלילה שיחקנו משחק של נשיקה, מעשה או סיפור. באותו ערב
כולם נהנו. בסופו של הערב כולם הלכו לישון. כולם ישנו מחובקים,
זה היה מדהים לראות את כולנו כך. ביום השלישי היו בינינו קצת
ריבים בגלל שזה אמר לזה ככה וזה אמר לשני ככה, עדיף שאני בכלל
לא אספר על זה. היו גם פרידות והחלפת זוגות, את זה לא ממש
אהבתי, זה היה מגעיל ולא יפה מצד כולם. אני מודה שגם אני הייתי
קצת מעורב ועל זה חטפתי כשדולי עזבה אותי והבטחתי לה שאני לא
אעשה את זה שוב והיא לא רצתה להקשיב לי, וזה כאב, זה כל כך כאב
שרציתי להרוג את עצמי. ביום למחרת ניסיתי לסדר עניינים בין
החברים, יש כאלו שהצלחתי מהר ויש כאלו שלא, זה היה די מבאס,
אבל תומי ולורי התחברו שוב בזכות מי...?
עם רון ונורין זה היה ממש קל כי הם ממש התאהבו אחד בשני. עם
ג'ון ובוני בכלל לא הייתי צריך לעשות משהו כי בוני כל כך
התאהבה בג'ון שלא היה אכפת לה אם הוא עשה משהו או לא, אפילו
שהוא לא עשה וגם היא לא.
רק עם דולי זה היה קשה. עבדתי על זה כל היום והיא לא הייתה
מוכנה להסתכל עליי בכלל. זה קרע אותי מבפנים, לא יכולתי לעמוד
בזה, הייתי בטוח שאני כישלון, ניסיתי וניסיתי, וכלום, שום דבר
לא עבד. גם להציע לה חברות זה לקח לי זמן כי בכל פעם אמרתי לה
את זה והיא לא רצתה חבר עד שהגיע אותו ערב שהיא ראתה שכולם
חברים ורק לה אין חבר אז היא רצתה כי היא חשבה שזמנה הגיע.
לקראת סוף מחנה הקיץ ניגשתי לדולי אחרי הרבה זמן שלא דיברנו.
שאלתי אותה איך היא מרגישה, היא אמרה לי שהיא מרגישה חרא מהרבה
סיבות, אחת זה בגלל מה שקרה בינינו, שתיים זה בגלל שהיא הרגישה
חולה ושלוש זה בגלל שהיא רצתה לחזור אליי ולא היה נעים לה. אני
דיברתי איתה, אמרתי לה שאין לה מה לדאוג, אפילו שנפגעתי וזה
היה לי כואב אני מוכן שהיא תחזור להיות חברה שלי כי היו לי
רגשות מיוחדים כלפיה והיא הבינה אותי. בחזור כתבתי את מה שעבר
עלינו שם, והחלטתי לעשות מזה סיפור. בסוף הסיפור נתתי אותו לכל
החברים שלי, כולם אהבו אותו. לאחר כמה שנים נתתי אותו לילד
שאני לא ממש מכיר והוא אמר לי שהוא יספר את הסיפור שלי לעוד
אנשים שהוא מכיר.
עכשיו הסיפור אצלו ואני מקווה שכל מי ששמע אותו אהב אותו, ואם
לא - לא נורא, גם כך זה רק חיים שיכולים לקרות לכל בן אדם
אחר...