אני בן 21 וחצי, אני בדיוק עברתי דירה, אני לומד פסיכואנליזה
בזמני הפנוי מהצבא ואני מתנדב מגיל 14 בתנו לחיות לחיות.
זה מה שאמרתי לבחורה והיא האמינה כמו טיפשה.
זה עבד, הכנסתי אותה לשירותים אחרי רבע שעה ולמרות שהייתה
הפסקת חשמל הבנתי מה בדיוק היא רוצה ודרך האורות המהבהבים של
הפלאפון הצלחתי להכנס בה בדוגי סטייל מטורף ויחד עם כל הקולות
של הצעירות-זקנות שמסתירות את הכיעור שלהן עם מייק אפ מול
המראה שלא רואים בה כלום הצלחנו לגמור בלי הפרעה.
אם היה אור, סביר להניח שלא הייתי רואה אם היא באמת יפה, כי
כשנדלק האור הייתי כבר בין דור למור ובמקום אנשים ראיתי נקודות
צהובות ובמקום נקודות צהובות ראיתי אנשים וחיבקתי את הכוס
שאפילו לא הייתה שלי והכנסתי אותה לתיק, שגנבתי מאיזה אידיוט
בכניסה למקום המסריח הזה, שהספקתי בו כבר לזיין ולבלוע בשעה
אחת בודדה.
אני המתופף של בריאן מיי וזיינתי את ג'ורג' מייקל וקוראים לי
דייויד בואי!
אני האיש שתמיד הייתם רוצים להיות ואני זונת מתנות והעיניים
שלי כחולות!
אני לא בצבא ואין לי אישה, אני חושב שאני בתול או שאולי אני
סתם מסטול!
פתחתי עיניים ומצאתי את עצמי בדירה שמוכרת לי משום מה, אבל לא
הצלחתי להזכר מאיפה.
הסתכלתי מסביבי וראיתי נקודות צהובות על השידה. דיברתי אליהן
אבל הן לא ענו לי, סנוביות, סיננתי לעברן.
הוא נכנס לחדר חצי ערום עם חיוך חשוד ומגש עם כוס מים
ואופטלגין.
הוא הניח את זה על השידה הקטנה והלא-נחוצה שיש ליד המיטה
והתיישב לידי. אני בכלל לא יודע איפה אני.
הוא ליטף לי את הראש והמשיך עם החיוך הזה. דיברתי אליו ואמרתי
לו להעיף את היד המטונפת שלו ממני ומהר!
הוא לא עשה כלום, רק המשיך לחייך כמו סתום.
הבנתי שאני לא באמת מדבר והתחלתי לחשוב שאולי משהו השתבש במעבר
בין המוח לפה ואני הפכתי להיות אילם בגלל הרבע כדור שלקחתי
בשעה הראשונה במועדון,
או בגלל הרבע כדור שלקחתי בשעה השנייה.
פתאום פקחתי עיניים וצעקתי לשמיים שאני מלך האריות וששיקרתי
כשאמרתי שאני אוהב אותך.
אני לא יודע איפה אני ואם כל מה שקרה היה חלום, אני רק יודע
שבמקום חודש מאי אני בחודש יוני ושלא החלפתי מצעים כמה חודשים,
הגבינה במקרר מקולקלת והשותפה שלי לדירה, שהייתה גם אחותי,
התגייסה לצבא.
חיפשתי את התיק שגנבתי להוא במועדון, לראות אם זה באמת קרה,
ומצאתי על הריצפה חפיסת סיגריות כמעט מלאה.
הוצאתי מצת מהמגירה שיש לי ליד המיטה, עישנתי בלי הפסקה והלכתי
לישון.
לא נראה לי שהתעוררתי מאז, אבל לפחות הספקתי להשתין לעשן
ולאכול, וזה מהות החיים בגיל 16 וחצי לפי העיתון.