כל  אחת צריכה לדאוג לזיונים שלה!
ככה אמרתי לאפי, כשהודיעה לי שהיא לא תוכל לצאת איתי למסיבה,
כי היום בא לה על אופיר, אהוב חייה הבלתי מושג.
ככה זה תמיד אצלנו, היא הוסיפה, אני תמיד זו שמתקשרת אליו והוא
מושך אותי עד הרגע האחרון, אם בא או לא בא.
למחרת שהתקשרתי אליה, לא דובים ולא יער, אופיר לא הגיע, "שוב
הוא המציא לי תירוץ" אמרה בהשלמה והתרגלות למצב, "לא היה לו
רכב, ואפילו לא טרח להתקשר ולהודיע את זה, כרגיל משך אותי עד
הרגע האחרון".
נו זה ידוע, הצרות של אחרים ברורות מאוד לעין, מרחוק ומלמעלה
תמיד קל לייעץ לדעת מה לעשות, לראות את נקודות התורפה, לומר מה
לא בסדר. אבל אצלי? אצלי? חלילה וחס, אין בעיה כזו, אני
מחוברת, מודעת, זורמת. הכל טפו טפו חלק.
אבל סלחתי לאפי שהבריזה לי, כי כמו שכבר אמרתי כל אחת צריכה
לדאוג לזיונים שלה.

שנתיים מאז שאני ונוח נפרדנו. כשהייתי איתו  היו לי יחסי מין
קבועים, שגרה נעימה, ארוחות זוגיות, עם מי ללכת לקולנוע, על מי
לכעוס ועם מי לצחוק.
אבל מאז שמים וארץ. העולם התהפך, הנפש השתנתה... כשהייתי איתו
דמיינתי איך יש ר אני אמצא את האביר שלי ויחד נפליג למרחקים.
וכשנפרדנו אכן נפלתי על איזה אביר, אבל הוא היה אביר צולע ובטח
לא שלי. חושניות בטירוף סקס מדהים, שעות במיטה ערומים מזויינים
רוויים. כמו שדמיינתי, רק מה הוא היה נשוי, בעיה פשוטה אה?
מילא נשוי אבל לא אהב אותי. לא אהב פשוט ככה. איך אפשר לא
לאהוב מדהימה כמוני? לא ברור באמת, אבל העובדות והחיים מדברים
בעד עצמם.
עוד ידובר ויסופר בו ובנקודות הזכות שנצברו לי בזכותו בשמיים
עבור הסבל שסבלתי בגללו, אבל לעינייננו, הוא הרגיל אותי
לסטנדרט גבוה, גיליתי את המין, את הגוף את התחושות, את
החושניות את הפיזיות. גיליתי מה זה אומר להיות חרמנית, מה זה
אומר לרצות להזדיין ומה זה אומר להתגעגע ולהשתוקק מכל
הבחינות.
ומאז שהוא כבר לא בחיי, (אומנם נפגשים פעם באלף שנה, אבל זה לא
אותו דבר) מאז הוא הבנתי שאני רוצה מין, וסוער וחושני ומסעיר,
ושמותר לי להודות בזה (טוב, עד עכשיו לא היה במה, כי היה לי את
המין הקבוע שלי עם עם בן זוג הקבוע שלי, שיחיה) ואם אני לא
אדאג לעצמי אז מי יידאג?

אז כן. אני מאלה שמצוטטות ברשת. אומנם סקפטית, אומנם מיואשת
קמעה מבני המין השני,
פה ברשת וכמו שחברתי הטובה אמרה לי פעם: "אבישג את רואה? ברשת
הבחורים מייגעים ממש כמו במציאות".  אבל כשאין ברירה אז אין
ברירה, ולעיתים בכל זאת מבליח פה ושם  אחד ששווה לנסות לבדוק
להתרשם.

בני הרשים אותי בסגנון הכתיבה שלו, בליריות הנעימה, בחוכמה
השזורה בין המשפטים.  בחור בגילי וכזה חכם??? לא האמנתי שזה
קיים, אבל זו הייתה התחושה.
כשתיאר את עצמו אמר: "נמוך , רזה, שחום, נראה ונשמע פחות מכפי
גילי. ואת איך את נראית?"
אני? אני בעקרון לא מתארת. אני לא יפה לא מכוערת, לא רזה ולא
שמנה, חכמה חכמה חכמה (אבל את זה אני שומרת בלב, שכל אחד יחליט
לעצמו).
תוך יומיים החלטנו להפגש.  באמת שצ'ט כזה מילולי נעים ופתוח
ואחר וספרותי לא היה לי ברשת.
כשהתקשר אלי הייתי לרגע בהלם, נשמע פחות מגילו??!!!!!!   הבחור
נשמע היה כמו ילד שלא סיים בית ספר,  שלא נאמר כמו ילדה. אבל
אותי חינכו לתת הזדמנות לכל אדם, אז שאני אשפוט לפי קול? כבר
נתתי הזדמנות להרבה יותר גרוע בעבר (כבר אמרתי שהייתי עם
נשוי?).
בו בערב קבענו להפגש.  "בשבילך, אמר, אני מוכן להתאמץ.  סומך
עלייך במאה אחוז".
בעשר בלילה, מצויידת לפגישה היטב - מוס בשיער שהתלתלים יהיו
ארוכים ורכים, עקב גבוה , מכנס מחמיא, וכמובן איך לא, הנשק
הסודי - הליפסטיק האדום לוהט.
מצויידת בכל אלה ירדתי למטה, נרגשת מעט, מחכה כבר לאכזבה שאף
פעם לא מאכזבת ותמיד מגיעה לליבי הפתוח.
פגשתי את בני  ישר באוטו שלו., יאללה אני אמיצה.
חמוד דווקא, טיפה מכוער, לא משהו יוצא מגדר הרגיל.  והקול..
קול  מוזר מוזר ודקיק דקיק.
כשראה אותי אמר לי: "אה. עבדת עלי.  את דווקא חמודה, נראית
יפה".  כבר נקודה לזכותו. להחמיא לבחורה צעד נבון ביותר.
נסענו לטיילת לים. טיילנו קצת על הטיילת. באירועים כגון אלה
אני  תמיד מובכת, תמיד סגורה, תמיד רואה את עצמי מלמעלה.
הוא לעומת זאת נראה שהיה בשליטה כל רגע.  ישר נתן לי יד (וישר
הסטתי אותה) השתלט על השיחה, ואללה בחור בוטח בעצמו.
התיישבנו על אבן.  לי היה קר  והוא הציע לחבק...  אבל מה פתאום
ככה ישר?
הוא שאל שאלות ישירות -  עלי עליו... לא זוכרת כבר מה.
נכנסנו לפאב, מזרונים על הריצפה נרות מרצדים, מוזיקה שקטה,
אווירה רומנטית, ואז הוא שלח יד מתחת לחולצה שלי, ליטף את הגב,
והרגשת צמרמרת מיוחלת התפשטה בכל אברי, וליבי צהל וצרח: יש לו
את זה!!!! יש לו 'את זה'!!!!


'יש לו את זה או אין לו את זה' היו מילות המפתח, שלי ושל סיגל,
לגבי בחור.
סיגל היא חברתי הטובה ואשתי האהובה עד היום. היא שהייתה יפה
ומחוזרת ובגיל 15 כבר ידעה מה זה 'את זה', ואני,  שלא נגעו בי
עד גיל 22 , והרגשתי מכוערת תמיד -(למרות שידעתי מה זה אומר)
כך "מדדנו" בחורים -  יש לו או אין לו 'את זה'.
(רבים שאלו אותנו מה זה "את זה", אבל סיגל ואני  ידענו למה
התכוונו, וקשה היה לנו להסביר לאחרים).
ולבני היה!  היה לו מגע נעים, מצמרר. הוא העביר את היד שלו  על
כל הגוף שלי, וליטף  עם סבלנות, ואהבה. אומנם הוא "פלש" אבל
אני אפשרתי. הרי פעם בדור מוצאים כזה שיש לו את זה!!!!!!

עם המגע מגיעה הפתיחות, כך זה אצלי. לפעמים אני חושבת שבבליינד
דייט ובתחילת יחסים צריך להיכנס למיטה ואחר כך להחליט מה הלאה.
כי שם נמדדת הפתיחות הסבלנות, הרכות ועוד דברים חשבים כגון
אלו.
הגענו לחנייה של הבית שלי, התמזמזנו ברכב כמו משוגעים, כמו בת
16... אבל מה רע? והוא החמיא: יש לך את הכתף הסקסית, איך לא
גילית? ואת נעימה ורכה ונקיה.
נקיה?? כבר אז זה היה לי מוזר, אבל בפגישה ראשונה נותנים צאנס,
לא? אז העברתי הלאה.

לא. לא עשינו את זה. התאפקנו  כמו שצריך,  כמו שכתוב..
האמת שפשוט לא היה איפה. אצלי היה הבית תפוס ואצלו... ? אני לא
הולכת לבית של בחור בפעם הראשונה...
למחרת נפגשנו שוב. זוכרת שהוא העיר לי על משהו  שגרם לי להרגיש
כאלו אנחנו כבר נמצאים במערכת יחסים ארוכה. זה הדליק אצלי נורה
אדומה, זרק אותי לתחילת היחסים עם נוח - בהם  עברנו מיד לשלב
הפרקטי בלי הרומנטיקה. אבל אני אחת שלא שומרת בבטן וישר אומרת,
ובני הבין, קיבל, שתק, חיבק... כבר לא זוכרת.
כשנגמר פסטיבל האוכל והיה צריך להחליט מה הלאה. בני הזמין אותי
לישון אצלו. הוא  גר עם ההורים, ממש לא נעים.
ואני? אני  התלבטתי: פעם שניה וכבר למיטה? כבר אנחנו פתוחים
ובמערכת יחסים?
אבל הסכמתי.  הרי לא היה לי מין קבוע ומסודר, חבל להחמיץ
הזדמנות,  לא?
ואצלו במיטה, בבית קטן קטן של שלושה חדרים,  הוא נגע בי נעים
והרעיד בי מיתרים כבויים, והיה לו 'את זה'!!.
לא נמשכתי אליו בטירוף כמו אל ערן הנשוי, אבל היה לי נעים.
הוא הרגיש מעולה, קרוב, לא הבין איך כל מהר טוב לו וקרוב לו
ופתוח לו.
אני הייתי בספקות.  אז הלכתי בלי לחכות לבוקר, ובידיעה שאליו
אני לא חוזרת.
והוא? הוא הרגיש בספקותי. לא ממש הבין אותי. אבל מי יכול
להבין אותי???

בפעם הבאה שנפגשנו כבר נפרדנו. בני  הזיל בקלות דמעות ברכב,
ואני הרגשתי אשמה.
אמרתי לו שזה מרגיש לי כמו אחים, שזה לא הרטט שאני רוצה, שאני
חיה באגדות... נו מה לעשות??
והוא ממש התאהב, מוכן היה לתת צאנס, ראה אותנו יחד.
כשדיבר איתי למחרת במחשב וקרא אלי " אבישג, אחיך חזר הבייתה"!
צחקתי. זה שעשע אותי.

אחרי עוד שיחות שבהן הבהרתי שלא אכפת לי לעשות סקס,  אבל אני
לא רואה אותנו זוגיים, והוא נעלב, הוא בסוף הסכים לסוג קשר
כזה.  זה לא  שניצלתי,  הוא הסכים, הוא הסכים!
וגם טרחתי להסביר שאצלי אין סקס בלי כלום (וזה נכון לצערי
ולשמחתי - אם אני עם משהו משהו בי נקשר בו).
אבל עם בני הקשר  הלך ודעך, כי ההוא, ערן, העלה אותי רמה
במיניות (אם יש בכלל דבר כזה) ובני,  למרות שיש לו 'את זה'
הוא כמה רמות מתחת.
וגם יש לו קטע עם נקיון -  לא מתלקקים אם לא נקי כי  מגעיל
אותו. לא במחזור ולא בנוזלים. ואני ההיפך הגמור רק תנו לי
להתפלש בנוזלי הגוף ואני עפה...

אז  אנחנו נפגשים מדי פעם לסקס,  זה נחמד.  אבל... במקום לאכול
סטייק עם ציפס אני נשארת עם הרגשה שרק ניגבתי את החומוס.

וכך הצליח  בני להתנתק מהרגשות אלי,  וחי את חייו בשקט כשמדי
פעם אני מציקה לו עם מניפולציות,  בודקת את התגובות ואם עדיין
אוהב אותי..  (מניאקית נשארת מניאקית. כשאני זקוקה לחיזוקים
אני סוחטת אותם מאיפה שרק אפשר).

ואז, בראש השנה,  בא לי לפתע היצר  ורציתי סקס גם אם זה רק
חומוס.
התקשרתי לבני וקבענו שבלילה מאוחר אתקשר ואבוא אליו אם פנוי.
אבל הוא ניתק את הפלאפון כי היה אצל חברים, ואני התעצבנתי כי  
הרי "מין, ומגע,  וביחד  הכי חשוב מהכל"... אז איך יכול היה
לנתק  ולא לחשוב שאני אני,  אני!! אתקשר אליו כל רגע?...
ואז גם מחקתי אותו מהרשימה שלי. גם כבר לא עושה נעים,  וגם לא
מלקק,  וגם לא מחכה לי בלילות??!!!

ונשארתי עם הדילמה:
אם כולם אומרים שאפשר בקלות  להשיג סקס אם את בחורה לא ממש
מכוערת, נחמדה (ובעיני כמה אפילו מקסימה), אז איך יכול להיות
שאפי רודפת ולא משיגה את אופיר,  ושאני רודפת מדי פעם אחרי ערן
( כן כן הנשוי) ושאפילו בני, אפילו הוא לא עומד ומחכה לי בקוצר
רוח?

איפה המילכוד? ומה לא הבנתי? ואיפה טעיתי?
ומה קורה לבחורים בימינו?!

אז ביום חמישי אני שוב מצטיידת.  אולי הפעם אצליח לדאוג לעצמי
טוב יותר.