איך זה ברגע אחד, בעזרת כמה מילים פשוטות אפשר לקטוע מציאות?
איך זה נכנסים לתוך בועה, מאבדים את המציאות ולפתע הבועה
מתפוצצות וכל השלמות הופכת לגהנום?
איך זה שמבלי לזוז אפשר לא להיות איפה שאתה? איך זה שאפשר לבצע
התנתקות גם בלי גדר הפרדה?
איך אני כבר לא אני, ואתה כבר לא אתה? ואין יותר אנחנו, ורע.
איך בכל חברה, יש חבורה, מנותקת, שונה? ואיך אחרי שנכנסת
לתוכה, היציאה הרבה יותר קשה?
איך אפשר להתמודד עם המציאות שהתגלתה והיא כ"כ מפתיעה ולא
צפויה?
איך לא ראיתי את הטעות שאני עושה? ואת התוצאות שלה?
להשיב את המצב, לשנות את חוץ-הבועה, אני מנסה.
איך זה שהבועה שנראתה כ"כ מזהירה, התפוצצה?
ואיך הייתי קרועה, בין המציאות לבין הבועה, בין חוץ-הבועה,
לחבורה המנותקת, השונה?
ועכשיו אין יותר מציאות. אין יותר בועה. אין חוץ-בועה ואין
חבורה מנותקת, שונה.
איך אני כבר לא אני, ואתה כבר לא אתה? ואין יותר אנחנו, ורע.