כמה יפו האבנים הזוהרות
מתנצנצות על דוכנים בשוק וביריד
על מרבצי תכשיט ואצעדות
ומשתפכות כאשדים לרוחב שולחנות
הייתי כאינדיאנית במימי נכר
גומעת רסיסי גוון ממחרוזות
מעדיים אשר הביאו הנוכרים
על כנף ספינות השייט הגדולות
הייתי כיליד על שפת אוסטרליה הרחוקה
חומדת מרכולתו של קפטן קוק האגדי
אצוד את בשרו כקניבל תאב
ואתנשא מעצמותיו כעץ מרגליות.
הייתי כאדם קדמון בטבע מר
צמאה לקרן אור שלא תדהה
על צווארי, על אצבעי, על שפתותי,
בדל צבע מתפתל שלא יכהה.
פעמיים בשבוע ליריד אצא
אמצע צועניה לי בקלפים תלחש
אשליך עיני כפגיונות על בנות החן
בתום יומי תשוב עיני לנדן.
אפל השמש על הים בתום יומי
אשוב הבייתה עם מחרוזת בכיסי
בהישג-יד, רחב לבי, שבעו עיניי,
והצללים רוחות רפא בעקבותיי. |
