צעד אחרי צעד,
רגל אחת על פני השניה,
מהלכת על חומת אבן
כמו על אוויר.
השסע בשמלה הקצרה ממילא
מטפס עד מעל לברכייה,
חושף את ירכה.
ואנשים, הם עוברים ברחוב
כלא שמים לב,
מביטים, אך לא באמת
לא מעיזים לראותה
עומדת שם.
מרחפת על אוויר,
קרועה בין שני העולמות,
לא יודעת לאן ליפול.
מקווה במסתרי ליבה -
כשהיא תרד מהחומה
תהיה בצדה השני,
לא בעולמה, אלא בעולמנו.
כבר לא תלויה חשופה
אל מול עיניהם הבוחנות
של העוברים,
אלא בוחנת בעצמה.
23.6.2003 |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.