מצד אחד - האחת,
מצד שני - האחת,
ושתיהן, לא אותה אחת,
ואני מבולבל.
האחת שמחה, ואני שמח בשבילה,
אבל קנאה היא דבר קשה.
והאחת, חשבתי שהתגברתי,
אבל מחשבה היא דבר מתעתע.

המשימה שלי הושלמה,
האחת נראית מאושרת.
נכון אני לא הגורם העיקרי שרציתי להיות.
אבל הייתי שם לעזור לה לעבור את התקופה הקשה.
והיא עברה אותה, ואני שמח על זה, והקנאה, מחלחלת.

בצד השני, האחת, התגעגעתי אליה.
עברנו את התקופה הרעה אחרי הפיצוץ.
כל כך שמחתי שחזרנו לדבר, היא חברה טובה.
אבל אני עומד איתה, והמחשבה עדיין חוזרת פתאום.
חשבתי שעברתי את זה, למה זה חוזר?

ואני מבולבל.
איך מצד אחד, אני מקנא לאחת, ומצד שני אני עדיין חושב על האחת,

ובכלל אני יודע שאני רוצה את האחת השלישית, והיא בכלל לא שם.

איפה אני נמצא עכשיו?
אני יודע שאני לא אהיה איתה, וטוב לי, אנחנו חברים.
ואני יודע שאני לא אהיה איתה, וחשוב לי שאנחנו חברים.
וזה המקום שבו אני רוצה אותה, וגם אותה.
אז אם אני יודע שאני רוצה אחת, שהיא לא האחת הזו, ולא האחת
הזו,
אז למה יש בי קנאה, ולמה עולה המחשבה?

הכל פה כל כך לא נכון, ואני כל כך מבולבל.