[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








מאחורי חדר אוכל הוא מזיין אותי.
אתמול בלילה, במיטה, נזכרתי בפעם הראשונה. מורן גדול ממני
בארבע שנים. ביום הולדתי ה-13 הוא אמר לי "רקפת, תפגשי אותי
בבקשה מאחורי החדר אוכל, אני רוצה לתת לך מתנה", ואני התמימה
שמחתי בכל לבי כי מאז ומתמיד אהבתי אותו. סיימתי לאכול ורצתי
אליו. אף אחד לא עובר שם בשעות כאלה, כולם אוכלים בהנאה. הוא
ישב בחור שבו התחבאנו כששיחקנו מחבואים. "סוף סוף הגעת -מה?"
"מה הבאת לי?" הוא חייך וגם אני חייכתי. "בואי, תתקרבי אליי",
ואני התקרבתי. הוא תפס אותי בחיבוק, צחקתי. "נו, מה אתה מביא
לי?" "איזה חסרת סבלנות את!" פתאום הוא התחיל ללטף אותי "כמה
מתוקה את?" "לא יודעת, תטעם תראה" ואז הוא נישק אותי. אני
זוכרת איך רצתי לחדר כולי מאושרת, איך נפלתי למיטה ונהניתי
מהטעם שלו שעוד נשאר לי בפה.
שמרתי את הפסלון שהוא הביא לי במגירה, גם עכשיו אני מסתכלת
בפסלון הזה ונזכרת בו.
אחרי שנתיים כבר לא היה לו כוח לנשיקות. הוא אמר שהוא חוזר
מהצבא שבו"ז ושאני כבר ילדה גדולה. בכיתה כולם קינאו בי שיש לי
חבר חייל. אמא לא התלהבה מהרעיון שמורן חבר שלי אבל לי לא היה
אכפת.
בחופשה שלו הלכנו לטיול, ושם, מאחורי חדר אוכל, הוא זיין אותי
ואני עצרתי את הדמעות. אני זוכרת שלמרות שכאב לי שבוע שמחתי
שהוא שמח. בסוף כיתה י' הוא נפרד ממני, הוא אמר שהוא צריך
הפסקה. אני ברוב טיפשותי יצאתי עם הר של בנים, רציתי לגרום לו
לקנא, אבל הוא נשאר אדיש.
כשהיה לו יום הולדת 21, ניגשתי אליו בחדר אוכל ואמרתי "מורן,
תפגוש אותי בבקשה מאחורי החדר אוכל, אני רוצה לתת לך מתנה."
הוא חייך "אני אבוא בשמחה". חיכיתי לו בחור. כשהוא בא חיבקתי
אותו, ושם מאחורי החדר אוכל עשינו אהבה. אני זוכרת שהלכנו אליו
לדירה, הוא סיפר לי על כל הפעמים שהוא היה מזיין אותי באותו
חור. כולם אומרים לי שהוא רק מנצל אותי אבל אני אוהבת אותו.
אני זוכרת שבנות אמרו לי שהם ראו אותו עם בנות אחרות אבל לא
האמנתי להם. אני מחקתי מהזיכרון את כל המכתבים שהוא קיבל מבנות
לא ידועות. מחקתי מהזיכרון את החזייה שמצאתי לו מתחת למיטה,
מחקתי הכול.
אני זוכרת איך הוא אמר לי יום אחד "אני נוסע לשנתיים, לטייל
בעולם", ואיך אני אמרתי לו "בסדר, תיסע, מה אתה רוצה ממני?"
אני זוכרת כמה בכיתי כשנסע. אחרי שלוש שנים הוא חזר. הביא לי
מתנות. לא שאלתי מאיפה היה לך את כל הכסף לקנות אותן. הסתובבתי
בגאווה עם הבגדים מהודו, ובכלל, עם כל הדברים, שהביא לי זה היה
נראה כאילו אני נסעתי. אחרי כמה חודשים נסענו ביחד לטייל
בעולם. אחרי שנה חזרנו לקיבוץ. כשהגענו לחדר אוכל צחקת אבל אני
כעסתי. התחתנו מחוץ לחדר אוכל. אני זוכרת את הלידה של הבן
הראשון, איך הוא היה בלחץ ושאני בין הכאבים הרגעתי אותו. ביום
הנישואים העשירי שלנו הוא הביא לי שרשרת עם יהלומים אדומים.
תמיד בשמחות אני לובשת את השרשרת הזאת ומוציאה לכולם את
העיניים. אני זוכרת שכל שנה היינו נוסעים להודו. אני נזכרת
בפעם האחרונה שהזדיינו בחדר אוכל. הוא היה חייב להרוס את הכל,
הוא תמיד הורס. אני זוכרת הכל, הכל, ובמיוחד את ההלוויה שלו,
הוא מת בגיל 46. אי אפשר להגיד ששנאתי אותו, דווקא אהבתי אותו.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
"לא יכול להיות
שהטלית שלך
הפוכה, הציציות
שלך פגומות,
הסימניה בגמרא
שלך במקום הלא
נכון ואתה עוד
מצפה לעונג
שבת!"









עוד יום בצבא
השם.


תרומה לבמה




בבמה מאז 21/6/05 22:49
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
לימור גברעם

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה