המבט המשתהה, הרוצה עוד ועוד, החוקר, הניבט אלי מבין שתי
עיניים חקרניות, תוהות, מנסות להבין. כמה אני אוהבת אותו.
שניות ארוכות היא כולה שלי - מביטה עמוק אלי, מסמנת סביבנו
מעגל בלתי נראה של קרבה. אני מנסה לצוד את מבטה בעיתות חסד,
בשברירי שניות היא מתמסרת לי ומניחה לעיניה להיות חשופות לגמרי
לשלי, לחשוף הכל - את האש המשותפת המפכה בנו, את הסקרנות
והתלהבות החיים השופעת והתלתלים השובבים. בשניות האלה היא שלי
כולה. אני מישירה מבט, לא נכנעת למבוכה, גם היא לא. טובעת בה,
נאחזת בפרפורי מבטה הצלול אלי. אני אוהבת את האישיות היציבה
והקורנת שלה, את החיוניות המחוייכת שפורצת ממנה כל כך בשטף, כל
כך ממנה, את הרוגע הסוער, את הלהבות המשתלחות אלי בכל מבט, בכל
תנועת יד של סידור השיער, בכל עפעוף והסטת מבט.