אני מצטערת,
לא ככה הגיע לך
לקבל את החיים
וכל העצבים
שגרמת לי,
כבר שכחתי.
אני סובלנית יותר
ואני לא כמו כולם -
מצפה שתשתנה.
הם לא יחליטו בשבילך,
אל תקשיב, אל תקשיב!
אבל לפעמים נדמה
שגם את עצמך שכחת,
תגדל ונילחם ביחד,
אני יודעת שיש לך עוד הרבה
מה לומר,
אך גם באחדות מסויימת
כל אחד דואג לעצמו,
ואני אבכה אם משהו יקרה,
כל הדמעות שבעולם,
יזרמו אליי,
וגם אתה מנוחה צריך,
בלי לישון יותר מדיי.
גאה בך על סליחתך
נשתה לזכר ימים טובים,
ואם לא עד עכשיו,
המחר יביא לך חיוך
אל תשכח לזכור אותי,
עוד נראה לכולם,
ותספר לי איך בדיוק היה,
שם,
במקום הזה  שכבר לא נקרא בית.