היא עמדה בפתח המסעדה, מהוססת. הרגליים רוצות ללכת משם אבל
הראש אומר להישאר. היא עוד לא החליטה והמארחת ניגשה אליה.
"שולחן לכמה?"
"לאחד" ענתה ירדן, לא יודעת אם לבכות או לצחוק.

היא תיארה שיושיבו אותה בצד ליד השירותים או דלת המטבח, במקום
זה הושיבו אותה במקום סביר ליד החלון. משם היא יכולה לראות את
העוברים ושבים, הם לא רואים אותה. בהתחלה חשבה לקחת סלט קטן,
לשתות כוס מים, לברוח ולהגיד שסיימה עם זה. אבל אז החליטה שהיא
תשב שם את כל הזמן שיידרש לה כדי לשבוע.
מאז ומתמיד חשבה לעצמה איך יהיה לשבת לבד במסעדה. היום היא
תדע.  

המלצרית ניגשה אליה מציגה לה את התפריט כשהיא מציעה לה את יין
הבית כדי לפתוח איתו את הערב, ירדן הסכימה. בכוס גדולה יחסית
ומלאה כמעט עד החצי ביין אדום דם קצת מתוק בדיוק כמו שהיא
אוהבת. היא הסתכלה מסביב, ממש כמו שהוא תיאר לה וחשבה כמה כיף
אם היה פה לצידה. יותר מחודשיים שהמשקה המשכר ביותר ששתתה היה
התירוש של הקידוש. לקראת סיום הכוס היא הרגישה שהעיניים כבר
כבדות והתחילה לחייך לעצמה שלא לצורך.

היא הזמינה עוד כוס מיין הבית וסטייק אנטריקוט עשוי כהלכה עם
רוטב כלשהו שהמלצרית המליצה עליו. בעודה אוכלת, בין נגיסה
לנגיסה חשבה לעצמה מה היה אם הייתה גוססת...
מדי פעם היא חושבת מה היה קורה אם הייתה גוססת ממחלה חשוכת
מרפא והרופא היה מודיע שיש לה פחות משנה לחיות. היא אמנם לא
הייתה גוססת אבל כן ראתה את חייה עוברים דרך עיניה, בין נגיסה
לנגיסה.

היא נזכרה בכמה נקודות מפנה מסוימות בחיים שלה שעצבו אותה
למעשה. ועד כמה שהיא מתחרטת על רובן. היא חשבה על כל אלה שאהבה
וידעה שכן יהיו כמה שיכאב להם. פתאום זלגה לה דמעה קטנה.
המלצרית באה ושאלה אם הכל בסדר. ירדן בקשה רענון נוסף של כוס
היין ונזכרה שעד לפני כמה חודשים בכלל לא אהבה יין, עד שהוא
נתן לה לטעום מהכוס שלו. היא נזכרה בו שוב ואיך הכירה אותו
ואיך נפרדה ממנו... הכל התרחש בסך הכל תוך חודש וכבר שחודשיים
לא ראתה אותו בכלל וירדן לא הבינה על מה המהומה ולמה בכלל היא
נזכרת בו עכשיו... "בסך הכל הוא המליץ לי על המסעדה" חשבה.

הסטייק כבר נגמר והיא נתנה שלוק גדול אחרון מהיין שכל כך נהנתה
ממנו. המלצרית הגיעה שוב והמליצה על עוגת שוקולד וגלידה
לקינוח. ירדן העדיפה את הסלט פירות עם הסורבה לימון, שיהיה כשר
- היא לא רצתה להתחרט אחר כך. היא המתינה לקינוח וראתה מזווית
העין שני זוגות בשולחן אחד מביטים בה וצוחקים להם. היא נעלבה
קצת אבל ידעה שהיא הייתה חייבת לעשות את זה, לעצמה. היא גם
ידעה שמחר או מתישהו היא תספר על כך לחברות בבית ובעבודה ושוב
פעם יסתכלו עליה מוזר וגם יגידו לה שהיא קצת מוזרה, אבל זה
בסדר - אוהבים אותה ככה.

באמצע הקינוח היא בקשה את החשבון ונזכרה בזה שאהבה ושלמעשה
עדיין אוהבת אותו ואיזה חבל שהוא אף פעם לא פה כשהיא חושבת
עליו.

היא קיבלה את החשבון ונשאר בדיוק ביס אחרון של הסורבה וחתיכת
תות גדולה אחת. היא חייכה וחשבה שלא יכול להיות יותר טוב מזה.
היא שוב חשבה על מה היה אם הייתה גוססת ואם הייתה מעזה "לחיות"
ולגלות לזה שאהבה נפשה שנפשה אוהבת אותו... היא בלעה את הסורבה
עם התות ובעודה יוצאת חייכה לשני הזוגות בשולחן היחיד ואיחלה
להם "שיתקע לכם בגרון".
"ביי" ענו לה בחזרה.