הוא תמיד היה הדמות הבטוחה בחיי. זה שפשוט נוכח. לא הולך, ללא
ציפיות, ממעיט דרישות, מצמצם רצונות.
תמיד לבש כהים. כאילו מתאבל מבעוד מועד. טרם הגיע המכה והוא,
שלא רצה הפתעות, נערך מראש לכל צרה מאיימת לדפוק בדלתנו.
כל חולצותיו היו שחורות ובימיו המאושרים ביצע רכישת חולצה
אפורה, אפור עכבר.
ערב אחד, כמו בכל הערבים בהם התמוטטנו על הספה בסלון, הוא
החזיק לי את היד ואמר שהוא רוצה זוג עכברים בכלוב, כזה עם
מכשיר ריצה לעכברים וכלי קטנטן למים. התחלחלתי למחשבה ששני
המכרסמים יחיו איתי תחת קורת גג אחת אבל כיוון שהדבר נאמר
בדרמטיות, וכיוון שמעולם לא רצה דבר ממני בכזה בטחון, החלטתי
לתרום להגשמת חלומו.
כמו עבור כל משימה בביתנו, גם הפעם חילקנו תפקידים שווה בשווה,
כדי שלאף אחד מאיתנו לא יהיו יותר אחוזים על הנכס, אני התנדבתי
להשיג את מכשיר הריצה והוא, את הכלוב, הנסורת, כלי האוכל,
שולחן בסיס, מזון מיובש וכמובן את שני היצורים היפים.
למחרת עברתי מסכת עינויים שכוללת מסע סריקה בכל חנויות החיות
בת"א. כל מכשירי הריצה שנפלו לידיי היו פשוטים מפלסטיק ואני
קיבלתי הוראה מפורשת לקנות אך ורק גלגל מגנזיום עם אופציה
לסיבוב לשני הכיוונים. במקרה שהעכבר ירצה לרוץ לאחור, שלא
תישלל ממנו האפשרות.
כשחזרתי עם הרכישה הביתה, הוא היה אסיר תודה ונישק אותי עד
שנרדמנו.
למחרת הוא החליט שבזאת רצונותיו לא תמו. הוא העיר אותי בלחישות
שקיקה המספרות שיש פתרון לבעיית הכביסה והציע שנקנה לנו מייבש
כביסה, כזה שישב מעל למכונת הכביסה וייתן לו את האפשרות להוציא
חולצה ממנו באמצע החורף בעודה חמימה. הפעם שמחתי לדרישתו. סה"כ
הכל בן אדם פרקטי, אמרתי לעצמי. היום הוא הודיע שלא יוכל
להירתם למסע הרכישה כיוון שהוא עסוק, אז הסכמתי ללכת בעצמי,
לבדי.
נדרשתי לקנות מייבש של חמישה ליטרים ולא פחות והכי חשוב שיהיה
תוצרת גרמניה, כי הם טובים בדברים כאלו.
מצאתי גם אותו. חיכיתי את שלושת ימי המשלוח בקוצר רוח להתנסות
הדייר החדש. והוא לא איכזב.
כל כך נהניתי לראות אותו חוזר בכל ערב הביתה באותה השעה כשחיוך
על שפתיו כשהוא רואה את העכברה על מכשיר הריצה ואת הנורה
הכתומה של המייבש מהבהבת.
בוקר אחד, ראיתי את זוג העכברים רבים בציוצים דקים על מכשיר
הריצה שלהם, עד שהעכבר האפור נשך את זנבה של העכברה הלבנה, או
שהיא נשכה אותו, אי אפשר לדעת אצל עכברים.
התמלאתי כעס על החוצפן לבוש הכהים, שלוקח אחוזים על מכשיר
הריצה שלי, תפסתי אותו בזנבו והוצאתי אותו מן הכלוב ישר אל
מייבש הכביסה שלי, שחימם אותו בסיבובים.
אחרי הכל יש לי את כל הזכויות, כי חמישים אחוז מרכישת העכברים
היא שלי, אז מותר לקחת עכבר אחד, ואת המכונה קניתי לבד, אז
כולה שלי.
בערב כשהוא חזר מן העבודה, נחרד למעשיי וזרק מיד מארונו את כל
חולצותיו האפורות, ולבש שחור, כאילו מתאבל על מישהו.