[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







יעל פרי
/
מאית שניית ההתפכחות

מכירים את מאית השנייה בה אתם מתעוררים משינה עמוקה וארוכה,
ברגע שלפני פקיחת העיניים, עדיין נמצאים בגבול הדק בין החלום
למציאות. מנסים להתנער מכבלי השינה שנתנה לכם לברוח לעולמות
רחוקים, במהלך השעות האחרונות, השינה שהייתה לכם מקלט לנפש
מימים עמוסים ומתוחים, מעצב ברחובות ובלב, מחיפוש אחר הלא-נודע
ומניסיון להשיג דבר מה או בעצם להשיג את עצמכם. ובמאית השנייה
הזו, כשאתם עדיין לא בטוחים אם אתם ישנים או ערים, אם אתם חיים
או אם אתם בכלל לא קשורים לדבר בעולם, אם עכשיו זו שעת ערב
מאוחרת ושכחתם להתעורר ממנוחת הצהריים על ספה בסלון או זו
התחלתו של יום חדש במרוץ החיים. בדיוק בשנייה הזו, עולה בכם
משפט מסוים או פרצוף של אדם או זיכרון בהול לדבר מה שמחכה לכם
באותו היום המדובר.

אתם פוקחים את העיניים. מעיפים מבט מהחלון - בודקים את מצב
השמש. מנסים לארגן את המחשבות. לסדר את כל המשפטים והפרצופים
שהציפו את ראשכם באינטנסיביות מטורפת. לוקחים נשימה ארוכה
ומתמתחים בשאגה על מנת להתעורר בצורה הכי שפויה שתוכלו.

באותו הבוקר, מאית שניית ההתפכחות שלי הכילה עולם מלא. לילה
גשום עמוס רעמים וברקים שהציתו את השמים וריצדו על קירות חדרי.
פקחתי את עיניי עם אדם מיוחד שמילא את מיטתי, את לילי ואותי.
אדם יפה שבא לביקור קצר בחיי. חשף עצמו בפני ונעלם כלא היה. כל
כך הרבה עבר עלי בזה הלילה. הלילה הקר והסוער שלי. במאית שניית
ההתפכחות שלי נכנסו כל-כך הרבה פרטים. ריחות רבים הציפו את
אפי. רגשות אין ספור פקדו את לבי. שניית המעבר מהחלום למציאות
הכילה עצב ושמחה, פחד ודמעות, היא הכילה את כל התקוות שלי, את
כל החלומות שהיו לי לגבי שנינו. היא הכילה אותי ואותך גם.

אמצע הלילה. אני מביטה באדם הזר והקרוב שישן לצידי. שולחת יד
לעבר שערותיו היפות והחלקות, עוצמת עיניים ומתמכרת לתחושות.
חשבתי על כל הנשים שנגעו בשערות האלו והביטו בעיניים היפות
שלו. ויותר מזה - הרהרתי ודמיינתי את פני הנשים הבאות שירגישו
אותו בלילות הרועמים והגשומים הבאים. ופני לא נכחו ברשימת
הנשים הארוכה וההזויה שלי.

ידעתי שהכל הולך להיגמר. דרך חד סטרית ללא מוצא. פקק תנועה אחד
ארוך שאת קיצו לא ניתן לשער. הכל תקוע ומחניק. תחושת בטן חזקה
היכתה בי עמוק בפנים, וצעקה לכל עבר שזו הפעם האחרונה שהאיש
היפה שלצידי ימלא את לילי. הבטתי בפניו זמן רב, ואהבתי אותו
ברגעים הנפלאים האלו, קינאתי לו ושנאתי אותו גם. כמעט כל
התחושות והרגשות שלב האדם יכול להכיל פקדו את לבי והוא היה
עמוס יתר על המידה. מין הצפה רגשית שכזו. כל שרציתי הוא שמחוגי
השעון יעמדו מלכת. שהזמן יעצור. שהעולם המופלא של שנינו יקפא
ושהבחור שלידי ישאר כך לנצח - יפה ושקט. שליו ושותק. עיניו
עצומות בעדינות כאילו דבר בעולם לא מהווה בעיה עבורו, כה רגוע.
מרוכז בעצמו ובלילו, מתעלם מקיומי. מתעלם מהמועקה שאפפה אותנו.
כל כך רציתי שהוא ימשיך להיות איתי ולא איתי בו זמנית. קרוב
ומוחשי, ואני יכולה לגעת בגופו ולהריח את בגדיו. לנשק את
שפתיו, להקשיב לקול נשימותיו הקצובות. להיצמד לגופו החם
ולהירדם בתוכו. שום דבר לא קשה. אני מוגנת בתוכו. כשעיניו היו
עצומות ופיו מלא חלומות מתוקים דבר לא היווה בעיה עבורנו - לא
המרחק ולא העיסוקים, לא היופי, לא האופי ולא כל התירוצים
הנדושים שנאמרים כשהכל עומד להיגמר. הכל היה כה מושלם בלילי
המשותף והבודד. לא היה לי אכפת מיהו זה ששוכב כאן איתי או מי
אני. לא היה לי אכפת אם אמצע הלילה עכשיו או אם מישהו מחכה לי
בעבודה ואני חייבת לרוץ. טבעתי בפניך הרגועות והרגשתי כל-כך
הרבה.

שוב שלחתי יד לעבר ראשך ואתה התנועעת בחוסר מנוחה. אחזת במותני
וקרבת את גופי העצוב אליך. שמחתי להיות צמודה אליך והרגשתי את
דפיקות לבך הקצובות והמונוטוניות דופקות בשקט ובסדר מופתי
כמגחכות על דפיקות לבי הגועש שהשתוללו ולא ידעו מנוחה. גופי
הקר התמכר למגע ונזכר בלילות הישנים שהוא היה צמוד לגופך לאורך
כל הלילה. והוא נזכר איך לא עזבת אותו גם לא לדקה אחת.

אני מלטפת את ראשך. מעבירה אצבע עדינה על עיניך, על שפתיך,
ואתה מרגיש כל תנועה. לא יכול להישאר אדיש למגע ולקרבה של גופי
שקורא לך ממרחקים, שמתחנן שתשקה אותו כי הוא צמא נורא. כמתוך
שינה אתה מצמיד אותי חזק אליך וידיך משוטטות על פני ועל גבי
ויורדות בעדינות מטריפה אל בטני. ידיך מרצדות לכל עבר והן
מפשיטות את בגדי מעלי. פיך נצמד לזה שלי, ריח הלילה מטריף את
חושיי ואני מרגישה שאתה חלק בלתי נפרד ממני. אתה נושק לי
בעדינות. הכל שקט ודומם, חשוך ואפל. ידיך זוחלות על גופי החם
והנרגש. אני כמעט מתאבנת מהמגע ומהשקט או מהשילוב של שניהם
שעושה את הלילה למושלם ומרגש ומשכיח ממני את הסוף ואת הפרידה
שמחכים לי מעבר ללילה השחור שלי.

אתה נשכב על גופי. תופס ביד אחת את צווארי בעדינות מכאיבה,
מצמיד את שפתיך לאוזני ולוחש לי משפטים מעורפלים, שואל אם אני
רוצה לעשות איתך אהבה. אתה נכנס לגופי בו בעת שהמילים נאמרות
מבלי לחכות לתשובתי המובנת מאליה. וגופי צמא למגע. אני מתמכרת
לתחושות, למגע ולריח. שנינו יחד חצי ישנים חצי ערים, זזים בקצב
מינימאלי וכמעט בלתי מורגש. אף אחד מאיתנו לא מצפה לשיא שיגיע.
להתפרצות אדירה. כאומרים שלום אחד לשנייה. כיודעים שבעוד כמה
שעות יעלה האור והשמש תציף את פני האדמה בחום וכל הקרבה והשקט
שהלילה אוצר בתוכו יתפוגגו ואנחנו נהיה קרים זו לזה והכל יכבה
לתמיד. אנחנו עושים אהבה כאות תודה על מה שהיה. כמברכים זו את
זה בדרך צלחה לעתיד. סוגרים מעגל. עוד פעם אחת ודי. אין לנו
מטרה, אין את טירוף החושים ואובדן השליטה. אין השתלטות היצר על
ההיגיון. הכל כאן שקול ובצורה מסוימת אוהב וטהור.

כשאתה חלק ממני ואני חלק ממך, אני נרדמת בשנית. דפיקות לבך
הקצובות משפיעות על שלי. ריח בגדיך משכר וגורם לי לרחף בחלל
המושלם שבניתי עבורנו. ידיך החמות עוטפות את גופי באהבה
מלאכותית וזמנית. ראשי מפליג לעולמות רחוקים. שנינו יחד כגוף
אחד מפוצץ באנרגיה.

מכירים את מאית השנייה בה אתם מתעוררים משינה עמוקה וארוכה,
ברגע שלפני פקיחת העיניים, עדיין נמצאים בגבול הדק בין החלום
למציאות. מנסים להתנער מכבלי השינה שנתנה לכם לברוח לעולמות
רחוקים, במהלך השעות האחרונות, השינה שהייתה לכם מקלט לנפש
מימים עמוסים ומתוחים, מעצב ברחובות ובלב, מחיפוש אחר הלא-נודע
ומניסיון להשיג דבר מה או בעצם להשיג את עצמכם. ובמאית השנייה
הזו, כשאתם עדיין לא בטוחים אם אתם ישנים או ערים, אם אתם חיים
או אם אתם בכלל לא קשורים לדבר בעולם, אם עכשיו זו שעת ערב
מאוחרת ושכחתם להתעורר ממנוחת הצהריים על ספה בסלון או זו
התחלתו של יום חדש במרוץ החיים. בדיוק בשנייה הזו, עולה בכם
משפט מסוים או פרצוף של אדם או זיכרון בהול לדבר מה שמחכה לכם
באותו היום המדובר.

באותו הבוקר כל הריחות והצבעים, התחושות והמגע, האושר
והבדידות, העצב והביחד שלנו - כל אלה הציפו אותי במאית שנייה
אחת קצרה ומהירה. ברגע כה מתומצת וממוקד חוויתי שוב את כל שעבר
עלי ועליך ברגעים היפים. מאית שנייה שהכילה עולם שלם ונפלא.
עולם ורוד ומגונן. עולם מושלם שהתפוגג כלא היה ברגע בו פקחתי
את עיני ואתה היית במקום רחוק ולא ידוע.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
ברוסיה נכשל
הניסיון ליצור
אדם חדש, ובבמה
החדשה נכשל
הנסיון להפטר
מהאדם הישן


תרומה לבמה




בבמה מאז 18/6/05 15:51
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
יעל פרי

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה