והיא יושבת על כורסא מרופטת ומספרת סיפורים.
על הכל יש לה סיפורים,
כמו עננים הסיפורים שלה,
באים משום מקום - ולשם גם נעלמים.
והכל סביבה מתפוגג.
ולא נותנים לו לצאת כי הוא היה על פסגת העולם בתחושותיו.
והיא מקנאת בו.
היא משפיעה שם על כולם.
- יודעת איך לתמרן את התגובות והבעות הפנים.
והוא בינתיים נשכב לישון,
חולם על נשים ריחניות.
והיא חורקת בשינייה,
מעלה ערפל שמותיר אחריו אובך מלא ברגשות מגעילים.
הוא מתענג על מחשבות שונות,
הממלאות את ראשו.
והיא מפצחת בועות ניילון בעצבנות גדולה.
כך,
עד שכל עצביה נגמרים,
נשמדים על ידיה, על ידי האכילה העצמית הזאת.
והוא הכלוא עדיין,
מתענג על ידי עצימת עיינים ורקימת מחשבות