אידיוט אני, טיפש אני, שופך ת'רגשות
שם במישהי ציפיות, ונקרע בתוך דחיות
אני רוצה לחיות, למצוא את האחת והיחידה
שגם כשעשה פשלה, היא תגיד "זה לא נורא"
כבר נמאס לי כל פעם, להתבאס מחדש
לבנות על מישהי בניינים, ובשניות הכל נהרס
כשהיא אומרת "לא", כשהיא שוברת לי ת'לב
ולמרות שזה נדיר, זה בכל זאת כואב
אני אוהב אותך,ומקווה שזה הדדי
אני משקר לעצמי טוטאלי, מה חשבתי לעצמי?
לא רוצה איתך אפ'עם, להתעמת או לריב
וכשכבר מצאתי אהבה, היא עברה לתל אביב
קיבינימט, נכנס לדיכאון עמוק ושקט
לא רוצה שוב לנסות, להוריד ענן וקשת
לנסות ולהכשל, להתאפק לא לקלל
ואם ידידות כל כך טובה יש לי, אז למה לקלקל?
לעבור עוד שלב, תמיד אני רוצה
ורק עכשיו קלטתי, שאני לא  כ"כ מוצלח בזה
כל הראפ הוא לא שווה, כי למי אני אכתוב?
לעצמי ועל אחרים? דיסים דיסים בלי שום טוב..

אני מקלקל, ואז בונה,
הורס הכל ושוב רואה
איך טעיתי בגדול, וזה לא במקרה
אני ממשיך ומנסה, נכשל נשבר ואז בוכה...

אני ממשיך מושך,  רוצה לדעת מה לעשות
הלוואי שהייתי כמו מל גיבסון,
כדי לדעת מה הן באמת רוצות
(מהסרט? מה בנות רוצות?
שהוא קורא את המחשבות שלהן?)
לוקח עוד סיכון למעוד, משתדל לא לפחד
הולך על הכל או כלום, יוצא מסכן ורועד
אני דיסלקט פנטזיונר, הזיות ואשליות
איפה פעם כבר קרה, שהצלחתי בלי לטעות?
בלי לשגות, בלי לפשל טעות אחת גדולה
שעזרה לי לנפץ, את הבועה הקטנה
שייצרתי שבניתי, שעבדתי בפרך
שייחסתי חשיבות, סובלנות רכות וערך
אני מרגיש כמו איזה סרח, שתמיד נדפק לנצח
עם מזל נאחס, שיוקד מעל המצח
מלידה ועד רצח, אני רואה רק אותך אצלי במוח
את לא יוצאת לי מהראש, ואין לאן לברוח
אני רוצה לברוח, אני רוצה לשכוח
את הפגיעה הנוראה, ששחטה אותי כמו אפרוח
והנה כל הכח, שיש לי בגוף ובנשמה
ולא בן אלא בת, קברה לי את הראש באדמה...

אני מקלקל, ואז בונה,
הורס הכל ושוב רואה
איך טעיתי בגדול, וזה לא במקרה
אני ממשיך ומנסה, נכשל נשבר ואז בוכה...