ימים של חסד. חסד אלוהים עלינו, ולעתים חסדנו עליו.
ימים אחרונים של מה שיש עכשיו, הרגשה של סוף טוב.
עוצמת עיניים כדי לזכור, ומדמיינת עתיד.

הרבה ימים חיכיתי, ולימים שיבואו אין משמעות משלהם, הם
משמעותיים רק ביחס למה שכבר עבר.
הזיכרונות של עכשיו הם אלה שאשא איתי למטוס שיקח אותי למקום
ממנו לא אחזור לכאן. גם אם אתגעגע לא אחזור. הפחדים הנושרים
מהעצים בזמן הזה יישארו מעין חלום מעורפל, וכמוהם חופת העלים
המכסה את הרחובות. לא אחזור כדי להפוך את הזיכרון להווה, כי
ידוע לי שכוחו של זיכרון הוא באי ממשיותו.

חסדך עלי וחסדי עליך.
כמעט כאילו חום הגוף המיס את המתחים. שבילי הפחד הטשטשו גם הם
תחת פרחי האביב, וזרעים של בטחון נובטים מבעד לאבניהם הסדוקות.
לבך בידי ולבי בידך, אתה שלי, אני שלך. משחק משונה. השמש מאירה
אותך באור אחר, ואני סולחת לך לפני הכעס.
אהבה של אביב יפה מאהבה של קיץ, שכן בהתחלה הזיכרון שוקל מעט
והמציאות הרבה. הקיץ הוא המשכו של האביב, והירוק שבו הוא מעין
נחמה על אובדן הפרחים שחלפו עם תום העונה.
אהבה של קיץ יפה מאהבה של אביב בזכות ההתמדה. האהבה של הקיץ
צפויה מתוך היכרות עמוקה, האהבה של האביב צופנת בחובה גשמים.
רגעים של חסד. לפעמים אנחנו זוג צעיר, לפעמים וותיק. חסדנו
בכוח הבחירה.

חסדך עלי בקולך כשאתה מדבר איתי, חסדי עליך במילותיי. חסדך עלי
בדחיפות שבמשפטיך, חסדי עליך במתינות תשובותיי.
עכשיו שהימים שמולנו ספורים (ואלו שמאחורינו רבים מספור), אני
נושמת עמוק ונהנית מהם. אני רוצה למצות את הימים האלה.

ימים של חסד.
חסד אלוהים עלינו,
ולעתים
חסדנו עליו.