ואת התחושה הזאת אני לא יכולה לשכוח
אין בי עוד כוחות
הספיגה שלי מהעולם הלכה
לא מצליחה יותר
העולם נעשה כבד עליי
כואבות לי כבר שתיי עיניי
מכל מה שאני רואה
מכל מה שהלב שלי עושה לעצמי
לא יכולה לספוג יותר
הכל נשפך ממני
כאילו הייתי צבע
צבע שנשפך
לו רק יכולתי לצייר עם הצבע
במקום שישפך
לו רק יכולתי להפוך את ליבי לחסר צבע
העולם נופל תחתיי
העולם שמצאתי לעצמי
העולם שחשבתי שיהיה לי יותר
קל לחיות בו
והאדמה תחתיי בוערת
נפתחת וממנה יוצאת הלבה
ואותי שואבת לבפנים
לכל מה שהכחשתי
לכל מה שטמנתי עמוק עמוק
מבלי שאף אחד יראה
אבל הדבר חזר
רק בגלל מקרה אחד
הכיצד אוכל להמשיך
והשנאה העזה
לא יכולה לברוח
אש בעיניים
שקועות הן עיניי
מרוב האי שינה
המחשבות המרובות
אפילו הסיוטים באים
האם אפשר, כל כך לשנוא אדם?!