הדבר היחיד שברור מעל לכל ספק כאן במדינתנו הקטנה הוא היותנו
מדינה שחיה בצילה של מלחמה תמידית כזו שמרחפת מעלינו, או כזו
שמתקיימת בנו כך שפועל יוצא של אותה ההוויה הוא כיבוש, וכמו
בחיים בכלל, כך בחיים הזוגיים בפרט, הכיבוש הפך לחלק בלתי נפרד
ממהלך חייו של הגבר הישראלי הקרבי הלוחם, ומה יצא לנו הנשים
מכך?
אנחנו הכרנו חווינו ולמדנו, לעתים שלא מרצוננו, את התחושה וכל
אשר מתלווה אליה, ההי הגדול שמתקיים בנו במהלכה, בו אנו
מרגישות מחוזרות, נאהבות, כאלו שיש להן מישהו בעולם הזה שאכפת
לו מהן ונותן להן להרגיש פשוטו כמשמעו - מלכות, ולחילופין
הדאון הגדול שמתקיים בנו כאשר היעד נכבש, הפרי האסור הפך מותר,
ואנחנו פשוט מוצאות עצמנו בודדות בגלקסיה, ויותר מכך - פגועות
ונבגדות, נבגדות מהכובש ונבגדות מעצמנו על שבטחנו והלכנו
כפתיות לתקופת השכול הבאה.
זה לא סוד כל כך גדול שהגבר מטבעו הוא טיפוס כובש שמסתער על
היעד שהוצב בפניו ותוקף אותו מכל הכיוונים, אך בו זמנית זה לא
סוד שהיעד הופך זניח ושולי כאשר הוא מונח בחכתו של הכובש, ואם
כך, מה עלינו לעשות???
התשובה לכך היא פשוטה ואיננה משתמעת לשתי פנים - עלינו להקשות
עליו, פשוט להקשות!!!
ולמה בעצם התכוון המשורר???
כל עוד את יכולה לשחק את תפקיד ה"קשה להשגה", שחקי אותו אחותי
ושחקי אותה בגדול, תני לו לרדוף אחרייך, לחזר, לנסות עוד ועוד
ועוד להשיג אותך, הציבי בפניו (שלא במודע כמובן) משימות,
אתגרים, אפילו פשוטים, תני לו לחוש שהדרך אליך רצופה מכשולים
שבאם יעמוד בהם אולי, כן אולי, יגיע ליעד שגם הוא לא בדיוק
ברור, גלי לו טפח והסתירי טפחיים, אל תתני לו להכיר את כל
הפלוסים ואת כל המינוסים שלך, אל תחשפי בפניו את כל הפנטזיות,
הציפיות והחלומות שיש לך לגביו, לגבי שניכם ולגבי העשוי לקרות
לכם מחוץ ובתוך המיטה, הישארי מעט אנונימית ולא מובנת, וכמובן
אחותי, כמובן, הקשי עליו את הדרך למיטתך, אך כשהוא כבר שם
הוציאי אותו מהאיזון ותני לו רמת ביצוע מושלמת עד כדי שכרון
חושים, ואז לסיומת אל תתנהגי כמחפשת חום ואהבה מהסוג הדביק אלא
התכרבלי בפוך ועצמי את עינייך.
אך זכרי - לאן שלא הגעת וכמה זמן שלא עברת אתו, תמיד, כן תמיד,
אל תתני לו ולו לרגע אחד להרגיש כי את מובנת מאליה, כי את אתו,
לצידו, בכל דרך, בכל מקום ובכל מעשה. לא, את פשוט לא שם בעבור
כל דבר, את שם בעבור ההכרחי, הרצוי, הנורמאלי והנכון בעבורך,
בעבור שניכם, ולא רק בעבורו.
אין הדבר אומר כי את צריכה לשחק ולעטות על עצמך מסכות. לא,
בזוגיות ובביחד אין מסכות, פשוט אין, את צריכה להיות מי שאת,
והאדם שבך צריך להתקיים בך לכל אורך הדרך. אלא שגם פה מתקיים
המונח אליה וקוץ בה, משמע: היי מי שאת אבל בשום פנים ואופן אל
תהיי הדמות שתישאר לנצח ויהי מה, לא, שהרי גם לך יש את תוכניות
החיים שלך, המאווים, הרצונות, התחושות, הצרכים, היכולות, ואותם
אל תרמסי ואל תשכחי כשאת נכנסת או חווה מערכת יחסים, שהרי גם
שם יש מקום לפשרות, בדיוק כפי שיש מקום לעמידה איתנה וזקופה על
מי שאת.
זכרי - בו ברגע שתוותרי על האדם שבך למען בן הזוג שלך, ויתרת
כבר על הזוגיות שלך, שהרי תחושי ממורמרת ותוצאתו של מרמור הוא
כשלון על כל המשתמע מכך.
אם נכבשת ואיבדת עצמך יאבד העניין שלו בך מתוך איבוד העניין
שלך בעצמך וחבל...