|
כבינו מזמן
אך רואה עדיין את האור המסנוור
מהאש שבערה
כבר הפסקנו לבכות יחד
אך עוד מריח את דמעותייך
צורבות את בשר פניי
שיחתנו הסתיימה
אך שומע עוד את קולות הנפץ
של אובדן עולמי
והפסקת כבר לנשום
אך בלילות עוד מתעורר הנני
מהבל פיך על שפתיי
שולח את ידי
כדי לגעת עוד פעם אחרונה
בגוף שנעלם |
|
|
שבועיים בבסיס.
שוב. הפעם זה לא
כ"כ רחוק, זה לא
בבה"ד אחד, זה
במרכז הארץ. אבל
זה שבועיים של
זיון-מוח.
למה?! למה רציתי
להיות קצין?!
- הצוער |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.