אפילו כשאוציא את ליבי אליך,
לא נוכל להיות יישות אחת לעולם.
גם כשתעצור את זרם הדמעות,
לא תוכל לעצור את זרם הדם.
ממקום עמוק של רכות ועדינות,
מגעך הוא דבר מלבד כאב.

אין אנו חולמים בלילות.
יושבת אבודה בתוך אותן הזרועות.
כוחן ורגשותיך זורמים בי-
ואני יכולה להכיל זאת בנפשי.

הבה נצפה בנשימה עצורה
בשחר העולה ובא,
העונש על הלילה שעבר,
השם קיץ לחלום שלא חלמנו כלל.

חייבות להיות מילים אמיתיות בעולם.
חייב להיות מחסה לאדם
על השקר שבמילים הרכות,
הנספגות עם טיפות הזיעה הקרה
והדמעות החמות
כמו רעל, מחלחלות אל נפשי.

ואפילו כשאוציא את ליבי אליך,
לא נוכל להיות יישות אחת לעולם.
כוכבים קרים ורחוקים,
כמו הפנים המוכרות שלך השוכב לצידי,
נוגים בנו באורם,
מאפשרים לנו להתחבא תחת שמיכת הקטיפה.
בטח אפילו עכשיו.