מפנים אני מרגיש תהום עמוקה ונוראה
בתוכה אלפי נשמות מסתחררות בכאב כלפי מטה,
צורחות בכאב ובשנאה על הגורל הנורא
מה אני עשיתי לך?
למה זה מגיע לי?
האם אני משהו נורא?
האם אני חלאה?
במחוץ אני סתם עוד אחד, ילד שצועק לעזרה.
אבל כולם סותמים את האוזניים ומתעלמים
מידי יום חושב על לקחת את חיי.
עד מתי אני אסבול, עד מתי?
לא טוב לי שאני לבד בעולם !
לאיפה ברחו לי כולם?!
למה לאפאחד לא אכפת?
ולמה לי כן?
למה אני לא יכול להיות כמו כל הבנים?
למה אני לא יכול להיות סתם איזה שרירן לא אכפתי וחרמן?
ובתוך ראשי אני שומע צרחה של נשמתי הפגועה
בתוך ליבי אני שומע לחישה של נשמתי הגוססת
ובתוך ביטני אני מרגיש במותה ונותר חלול