קצתי מערות מקוללת, והקצתי.
בעולם תעתועי דמיון מסולף, הווייתי
מפזזת בגילופין, נעה במרחבי אוושת לב נפעם,
מתנדנדת בחוסר שווי משקל.
מנגינת עלוות עלים מקרקשת :
ש-ל-כת, ש-ל-כת, ש-ל-כת
ואני,
מתעטף בצהוב קרניה של שמש ביניים
שרוי פרקדן בין פרחים קמלים.
אמן מיוסר מפסל בי עד זוב, והחיים -
בורחים ממני דרך קצות אצבע לא מיומנת.
הנני,
אבן נגף נטועה בלב מסלול מפותל,
בקיצו, חבוי אור פיכחה.
הקצתי
ואיני עוד. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.