New Stage - Go To Main Page

ליאור גלילי
/
ג'מילה

דניאל התרווח בכיסאו שבטרקטור. הוא זמזם לעצמו שיר טחון מהרדיו
והסתכל מבעד לחלון. היו שם הבדואים שמעמיסים לו תפוחי אדמה על
העגלה. הוא הרהר לעצמו. אח, איזה מסכנים. עובדים שעות על גבי
שעות בשמש הקופחת הזאת, ועוד בשביל פחות משכר מינימום. הוא
כיבה את הסיגריה, סגר את החלון והפעיל את המזגן.
נוק נוק נוק. נשמעה נקישה על זכוכית הדלת. הוא הסיט את מבטו
וראה נערה שחורה כפחם מבעד לדלת השקופה. היא הייתה נראית צעירה
ממנו בכמה שנים. הוא פתח לה את הדלת. "מיה", אמרה הנערה. דניאל
הושיט לה את מימיית הקלקר הלבנה שלו. היא הרימה אותה מעלה,
כרכה את שפתיה על הפיה, והחלה ללגום מן המים הקרים. עיניה
נעצמו בהתענגות ודניאל הרכין את ראשו. הוא נזכר במה שהבוס שלו
אמר לו פעם. הבוס שלו אמר לו שהערבים הממש שחורים הובאו
מאפריקה פעם כעבדים. ולכן הם נחשבים כהכי נחותים. הוא הרים את
מבטו לראות אם סיימה, והחל לעקוב אחרי המים שנשפכו מפיה. הם
ירדו אל סנטרה ומשם התנקזו באיטיות דרך צווארה אל בין שדיה. אט
אט, פטמותיה החלו להזדקר.
"שוקרן", אמרה הנערה וניגבה את פיה בשרוולה. דניאל הרים
במהירות את מבטו אל פניה. היא חייכה אליו. חיוכה חשף שיניים
לבנות ובוהקות אשר בלטו במיוחד על פניה הכהות. הוא לקח ממנה את
המימייה והחזיר לה חיוך. "ג'מילה, ג'מילה", נשמעה קריאה מאחד
הנערים שעבד איתה. "יאללה ביי", אמרה ג'מילה במבטא כבד וסגרה
את הדלת. דניאל קירב את המימייה אליו, שם את שפתיו על הפיה
והחל לשתות.



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 18/6/05 1:41
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ליאור גלילי

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה