מחשבות קצרות אחרי שהפיוז האחרון נשרף.
על חיבה ותמורותיה...

אז אתמול הרגשת רע, וכמובן, איך לא, פנית אליי לעזרה, וכשהרגשת
יותר טוב ושאלת לשלומי, לפי התשובות שלך הבנתי שזה היה רק מחמת
הנימוס...
שיבושם לך.
אז אחרי כל הטינופת שהבאת אל תוך החיים שלי וירקת לי בפנים את
עוד חושבת שאת יותר טובה ממני או יותר חכמה ממני?!
שיבושם לך...
כשהיית צריכה מישהו שיחבוש לך את הפצעים השפלת אליי מבט עצוב,
ואת פצעיי שלי נתת לי ללקק כמו חיית פרא לבד...
ועוד איך שיבושם לך.
כשהיית צריכה כתף לבכות עליה, ואוזן קשבת לשפוך אליה הבלים של
טיפשות שרק השד יודע מאיפה שלפת הייתי שם ולא אמרת מילת תודה,
ולו אחת.
שיבושם לך...
אחרי שהפניתי את הלחי השנייה, הפניתי שוב את הראשונה, למען
שלוות הנפש שלך והאהבה שחשבתי שהייתה לנו, נראה שרק רצית עוד.
שיבושם לך...
אחרי שנתתי כל כך הרבה וקיבלתי כל כך מעט לא חשבתי.
שיבושם לי.
הייתי עיוור אחרי מקור חום בתוך בדידות קרה, ונתתי מכל כולי
אלייך וקיבלתי רק עוד דרישות והרגשה ביזיונית.
ונתתי לאהבה שלי אלייך להפוך אותי לסמרטוט רצפה שלך.
וכאן אני שובר את כללי הנימוס הבסיסי, מפסיק להיות חביב עד כמה
שאוכל, ומאחל לך שתיחנקי מניחוח השופכין שיש בתוכך עמוק עמוק
בפנים...
מי ייתן שכשתרצי עזרה תיתקלי באדם שכמוך ואז נראה אותך מחייכת
ומאחלת לו טוב רק אושר והצלחה בלי דין ובלי חשבון.
רוצה אני לראות את החיוך המקסים והצבוע שלך, כשאותו אדם יגיש
לך מטחים של גועל משלו ויבקש ממך לחבוש את הפצע ואז תלקי את
דמך בשקט ולא תזילי אף דמעה ולו אחת...
אומנם יודע אני ויודעים גם אחרים כי אינני שה תמים ובטח שלא
טלית שכולה תכלת...
אבל רוצה אני שתרגישי את זה...
כי הפעם זה מגיע לך ואני מקווה שאת יודעת את זה...
אז שיבושם לך, כלבה!