דמעה זולגת על פנים של בובה
דלת נטרקת האור נכבה
השתיקה רק מחפה על המלחמה העצמית
וכל דקה מוצפת באי יציבות סתמית
כשגם הלהבה שבערה כבר מתקררת
שוב אותה המעידה ושוב היא מתפוררת
תלתלים רכים נחים על הרצפה הקרה
מטיחה את עצמה בבדידות המרה
היא באה אליך, נכנעה, שוב נכשלה
כבר הסברת הכל אבל היא בשלה
מסגירה את עצמה אל ידיך הרועדות
ישירה ועיניה כחתול אותך צדות
היא תגרור אותך שוב כפי שעשתה
היא תסביר לך שוב על כל מה שאתה |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.