בשבועות הבאים אני אפרסם קטעים מהספר שלי "מכשפות".
אני מצפה לתגובות... אם הן יהיו טובות אני אפרסם עוד. אם לא,
אני אדאג לכתוב משהו מעניין יותר.


"כבר בתורה מופיעה התייחסות מפורשת למכשפות: "מכשפה לא תחיה"
נאמר בספר שמות. בספר שמואל מסופר על שאול המלך שהלך לבעלת
האוב וזו העלתה בשבילו את דמותו של שמואל המת. במשנה נאמר כי:
"מרבה נשים מרבה כשפים". בכישוף עסקו מכשפות שלרוב תוארו כנשים
זקנות ומכוערות. עד לפני כ-300 שנה האמינו רבים כי אכן קיימים
במציאות בני אדם שניחנו בכוח קסמים, היכולים גם לרפא או להרוג
בכישוף. מכשפות, אולי בגלל 'שדעתן קלה', נחשבו כעוסקות בעיקר
בכשפים שחורים מזיקים ולפי האמונה העממית היו אמורות לרכב
בשמים בלילה על מטאטאים. הן נפגשו במפגשים סודיים שכונו
'שבתות' בכמה שפות אירופיות".
אביגיל קראה בקול בתוך החדר המאובק מתחת לאדמה עם פנס קטן. אמה
תמיד כעסה עליה שהיא אימצה את עיניה.
"אז עכשיו אנחנו ב'שבתה'?" גיחכה נדין מהצד.
"יש פה עוד קטע על המכשפות בימי הביניים ואיך בני התמותה
הענישו אותן. רוצה לשמוע?" אביגיל קרבה את האנציקלופדיה לפניה
בכדי להמשיך לקרוא בלבה.
"אני לא רוצה לשמוע על איך הענישו את סבות סבותינו", נדין שללה
את הצעתה של אביגיל.
"הם תלו אותן על מוקד ושרפו אותן למוות", סיכמה אביגיל בקצרה
את הקטע.
"למה כולם חושבים שמכשפות הן רק רעות? זה בכלל לא נכון. אני
מכשפה, ואני לא רעה."
נדין, שישבה על האדמה הקרה, קמה בפתאומיות.
"אף אחד לא אמר שאת רעה", אמרה אביגיל ברכות.
"אבא ואמא תמיד אומרים שאני רעה", קבעה נדין.
"לא נכון!" אביגיל מיהרה להגן על הוריה המאמצים.
"מה את בכלל מבינה..." נדין נשפה על שערה שכיסה על פניה.
אמה תמיד גערה בה שהיא לא אוספת את שערה חזק מספיק ובגלל זה
הוא נופל על פניה בכל הזדמנות.
"טוב," אביגיל סגרה את האנציקלופדיה בנקישה, "כדאי שנחזור
הביתה. אבא ואמא ידאגו."
היא כיבתה את הפנס ועשתה את דרכה במחילה שהובילה לחצר האחורית
של הזקנה המקוללת.
"היי! חכי לי"
נדין רצה במהירות אחרי בת דודתה. היא שנאה את החושך. שתי הבנות
עשו את דרכן בשקט דרך החצר הקדמית של הזקנה ונכנסו לחדרן דרך
החלון שדאגו להשאיר פתוח לפני שיצאו.
"לילה טוב נדי", אמרה אביגיל לפני שכיבתה את האור.
"לילה טוב אבי", אמרה נדין והאור האחרון נכבה בבית מספר 6
ברחוב חולות גאולים.