אני אהבתי אותם כילדים
היתה בהם תמימות שתמיד נשארת
אהבתי את הציחקוקים
חלום על ארץ נהדרת

אהבתי את הקול
שגם לי להעריץ
כל מה ששמעתי
והבנתי להצחיק

הימים שהתגלגלו
בצחוק שנופל
הם אותם ימים שחזרו
למבט קר ואפל

כי לא אהבתי
השינויים שחלו
לא הבנתי
זכרונות שדהו

לתוך עבר רחוק
יחד עם שאר האכזבות
גם את זה השארתי מאחור
בחדר חשוך תקוות

עכשיו נותרו רק המבטים בעיניים
מבטים של שאלה
מסתכלים עלי ושואלים
מה קר בך ילדה?

זה לא החיים
זה אתם שהרסתם
הפכתם אותי לרחוקה
ואתם רק נפגעתם