[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








לילה יורד על גבול לבנון - דוח האגודה לחקר האפטיה.
"שדות מבצעים", הודיע הקול בקשר. לא שחשבתי על מה שהולך בקשר.
אז עוד לא קראו לי שדות מבצעים. אני דווקא חשבתי עליה. על הריח
של השמפו הזול שהייתה משתמשת בו תמיד, על הבטן הרכה, על העירום
המכוער שלה, שמשום מה, היה הטוב ביותר שיכולתי להשיג. יותר
משהיא הייתה יפה, היא הייתה המקסימום יופי שיכולתי לתפוס.
והאמת, שבכלל לא נהניתי אתה. הנשיקות שלה תמיד עיצבנו אותי,
והיא תמיד הייתה מבקשת אותן כשלא בא לי. אתם יודעים מה? לא
הייתי נהנה אפילו לשכב איתה, אם אתם שואלים אותי, והאמת היא
שזה ממש לא מזיז לי את קצה הביצה, ולא איכפת לי.
רק שבאותו הערב חשבתי עליה. דווקא באבט"ש המסריח הזה, תשע מאות
קילומטר מהבית. אולי בגלל שבן זונה מהמשטרה הצבאית החליט לספר
לי על הבעיות שלו עם החברה, ופתאום רציתי גם. ככה זה כשאני
נשאר לבד בלילה. פתאום מתחשקים לי דברים שאין לי, ואני נעשה
מבואס, במקום להבין שזה באמת לא משנה אם יש לי מישהי או אין לי
מישהי.
פתאום מישהו צעק בקשר "כרמלה!" זה הצחיק אותי קצת. כנראה בבסיס
ליד, יש אחד קוראים לו פיטוסי. הוא משגע כבר יומיים וחצי את
הקצינים שאחראים על המשמרת. די הופתעתי ששמעתי בקשר "פיטוסי!
די בלאק!", כי חשבתי שאף אחד לא יזהה אותו אף פעם. רק לפני
שנתיים הייתי פיטוסי כזה. למה אני חייב להתדרדר כל כך?
הטלפון צילצל, אבל לא עניתי. אני לא רוצה לשמוע את הקול שלה.
יש לה חבר חדש, כנראה מוצלח יותר ממני. היא רוצה להתקשר לספר
לי, איך היא תשכב איתו, כמו שהיא שכבה עם הקודם, וכמו שהיא
תשכב עם עשרים אלף, חוץ ממני. רק שאותי היא הכי אהבה. וזה
הטריד אותי כמו תזמורת יתושים, וטוב שלא איכפת לי עכשיו.
"כרמלה, אני קורא לך, עבור".
"הלילה אני לא אקלוט אותה, ופיטוסי ימשיך לחכות לכרמלה שתענה
לו לקשר", חשבתי לעצמי. ידעתי שזה כבר לא היצר שמכתיב כאן מה
לעשות. זה האגו הדפוק שלי, ואני חייב לבנות גם נגדו חומה. כמו
הקצין שצורח "פיטוסי! עוד פעם אחת אתה הולך לכלא עם השטויות
שלך!" הערצתי את הקצין, שיכול היה להשתיק את הצחוק שלו, כי
צריך לשמור על דממת אלחוט. גם לי יש תפקיד.
"שדות מבצעים" קרא הקשר. יכולתי לשמוע קול של פיצוצים מאחורי,
ואת הצלצול של הטלפון חוזר ולא נפסק. הרמתי את הקשר ואמרתי
"כאן שדות מבצעים, עבור". פתאום הפסיקו הרעמים, הטלפון והקשר.
היה לי שקט. אני שדות מבצעים, וסוף סוף באמת לא איכפת לי. אני
גוויה מהלכת. באמת שלא איכפת לי מכלום.
"פיטוסי! אתה מרותק!" קרא הקשר.
"אבל יואב, זה לא אני!"
ואתם יודעים מה? לא איכפת לי שריתקו אותו. שירתקו אותו שנתיים
מצידי. שלא יזיין את החברה שלו שבוע, מה יש? אני חי ככה 23
שנה. רק שעכשיו כל השיחה הזו, עשתה לי איכפת מכל הזין הזה. אל
תדאגו. אני מת לתמיד. אני סתם דואג לבדוק מדי פעם מה שלום עולם
החיים. עוד מעט, גם זה יעבור, ואתם תאשרו לי למות.

(16 בספטמבר 2001)

http://stage.co.il/Stories/48501







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
זוזו לסטרי
תיזהר ממני
אתה והדוגמנית
המפוקפקת שלך!
זה יגמר בבכי.
תן למות בשקט
ואל תעורר
ת'מתים.




אנתרופולוג
קליני ז"ל מתהפך
בקיברו.


תרומה לבמה




בבמה מאז 20/9/01 22:24
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
שדות מבצעים

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה