לפני חודש הלכתי לפתח- תקווה לבקר קרובת משפחה,  בתו של אחד
המתיישבים הראשונים במושבה.
בפינת הרחובות רוטשילד- ז'בוטינסקי, בשטח מגודר וסגור, משכו את
תשומת- לבי מספר גושי מבנים ישנים הרוסים,  במעלה גבעה קטנה לא
רחוק משם עמד צריף קטן ורעוע שבאורח פלא לא נהרס, צבעו האפור
התקלף מזמן הוא נתמך על ידי כמה עמודים, שלש מדרגות שחוקות
הובילו אליו, דלתו הייתה חסומה בקרש וכמה מסמרים חלודים מתוך
סקרנות משכתי את הקרש, ציר הדלת נשבר והיא נפלה. דרכתי עליה
וכל לוחות העץ התפוררו מתחת לרגלי. נכנסתי פנימה, על רצפת העץ
היו מפוזרים ניירות צהובים וכמה עפרונות,  על הקיר  היו תלויים
עוד ניירות דפוס צהובים ובניהם דף מעיתון "הפועל הצעיר", על
הקיר ממול היה רשום בכתב קטן וילדותי "ברוך פריבר".

בארץ ישראל נוסדה בשנת 1878 פתח תקווה,  המושבה הראשונה בידי
צעירים  מ"הישוב הישן" בירושלים יחד עם עולים מהונגריה. תנאי
החיים של המתיישבים הראשונים היו קשים מאוד, התיישבותם החלוצית
הכתיבה להם שותפות ביצור ובצריכה,  חיי השיתוף היו היסוד
שביקשו המתיישבים הראשונים ליצור בארץ ישראל.
הפוגרומים ביהודי רוסיה 1903 וכשלון המהפכה ב-1905 הביאו
בעקבותיהם צעירים רבים שהצטרפו למושבה הצעירה.

הפגישה בין בני העלייה הראשונה, עולי הונגריה ואלה שיצאו מתוך
חומות ירושלים, כידי למרוד ב"חלוקה", ובין העלייה השניה לא
הייתה מלבבת ביותר. למעשה זו הייתה פגישה בין שני עולמות
רחוקים שכמעט אין לגשר ביניהם.
אלה שמרנים, אכולי אכזבה של שנות פגעי טבע ומצוקה, שבורים
בגופם ובנפשם, חזונם פג ונמוג, מטרתם היחידה להגיע אל המנוחה
והנחלה, לחיות במנוחה בבתיהם הקטנים עם חצרות מלאות ירק
והמרפסות שבנו בעמל רב, בשדרות הברושים הזקופים.

ואלה צעירים רעננים תוססים, בהם גם ברך קצנלסון , ברוך פריבר
ואחרים שגדלו על ברכי התנועות המהפכניות  כולל התנועות
היהודיות, נישאים על גלי מאוויים ואידיאות סוציאליסטיות חדשות
וחופשיות על בנין ארץ וחברה, שבאו ארצה "לבנות ולהבנות בה"
ומוכנים לתרום את עצמם למען ארצם. עם עובד ואחוות האדם.
ולהתפרנס במועט על ידי עבודת האדמה המקרבת את האדם לטבע.

גורמים נוספים לחידוד היחסים בין שני הצדדים הייתה גם גישתם
השלילית של הפועלים הצעירים לענייני הדת,  שרוחם הייתה זרה
ליהדות ,  הפועלים העברים "החלוצים" לא היו רגילים לעבודת
כפיים ואחרי יום עבודה היו להם ידיים מיובלות ופצועות הם נאלצו
להתחרות בפועל הערבי המנוסה ששכרו היה גם נמוך יותר, האיכר בעל
הפרדס לא ראה איזה יתרון יש ל"חלוצים" על הפועלים הערבים,
והעדיף להעסיק את הערבים.
כמו כן נפל פחדן הגדול של הוותיקים מפני הפועלות הצעירות
והתערבותם בחיי הציבור במושבה, הפחד פן ישפיעו השפעה הרסנית
ומסוכנת על בנות המושבה התמימות. על כן הוטל חרם על הפועלים
הצעירים לא נתנו להם עבודה והם לא הרשו ללון במושבה.רק צעירים
בודדים החזיקו מעמד במצב הזה ולבסוף מצאו עבודה יומית במעדר
בכרמים ובפרדסים. רבים מהצעירים שלא נתנו להם עבודה  היו רעבים
ללחם התאכזבו מן הציונות מיחס  התושבים וחיפשו צורות התיישבות
אחרות  הם היססו רבות, צר היה להם להינתק מהמושבה שנאחזו בה
והכו בה שורשים אך בסוף מצאו עבודה במושבות ובשדות הרחבים
בגליל שציפו לידים עבריות וחלק מהפועלים  "ירד" שוב לגולה.

בשנת 1911 באחד מימי יוני החמים "ברוך פריבר" פועל עברי צעיר,
בריא וחסון מהעלייה השניה,  בין הפועלים הבודדים שנשארו לעבוד
בפרדסי פתח תקווה התנדב ללכת לבאר הסמוכה לפרדס להביא מים
לחבריו הצמאים, ידו נתפסה במנוע ההשקיה של הבאר בזמן הפעלת
המשאבה, חבריו נזעקו למקום בעקבות צעקותיו הרמות, כשהגיעו לבאר
ראו מחזה מחריד ידו נקטעה בעקבות ההסתבכות בין גלגלי השיניים
הגדולים של המשאבה והייתה מונחת ליד הבאר כשהאצבעות עוד זזות
מאיליהם.
חבריו לעבודה המומים מהמחזה הובילו אותו בעגלה היחידה של
המושבה, מדמם כולו אך בהכרה לבית הרופא ושם כל חבריו הצטופפו
ליד החלון המרפאה. לרופא נשאר רק להשלים את הקטיעה, לחבוש את
פריבר ואת היד הקטועה ושלוח אותו עם חבר בעגלה לבית החולים
שער ציון ביפו,  ברוך היה אדם צעיר וחזק והחזיק מעמד בטלטולים
הקשים בנסיעה שארכה כמה שעות,על אף שהתפתל מכאבים חזקים היה
מחוסר הכרה רוב הזמן.
הם הגיעו ליפו בערב,  ברוך קיבל טיפול בבית החלים במסירות רבה,
הרופאים הצליחו להצילו ולהביא להחלמתו,  אך היד נשארה קטועה,
כל פועלי פתח תקווה היו המומים מהתאונה חבריו הקרובים לא שכחו
זאת זמן רב.
סיפורים רבים היו ידועים אז על הסבל של הפועל בעת חוליו וכאן
נעשה ניסיון ראשון לפתרון הבעיה. כשנרגעו הרוחות החלו לדון
בנושא"
החברים פנו ל"ברל כצנלסון" שהיה עובד אייתם בפרדס  וביקשו את
עזרתו,  ברל שהושפע מן הסוציאליזם הרוסי ומספרות ההשכלה ,היה
ער למצבו הקשה של העובד העברי ולסבלו במיוחד כשהיה חולה.

'מי ישלם לבית החולים בעבור האשפוז של חברם ברוך'?
'מי ישלם עבור שיקומו'?
'הוא צריך יד תותבת'!,
'כיצד יתקיים פועל בעל יד אחת בלבד'?,  ברור לכל שלא יוכל
לאחוז יותר במעדר ולעבוד בפרדס.
לדעתו:  צריך להקים קופה ציבורית על בסיס עזרה הדדית כל פועל
ישלם כדמי חבר  אחוז קבוע ממשכורתו, לטיפול רפואי וביטוח. ברל
התבסס על רעיון מסורתי יהודי שהיה נהוג בגולה.

"ברוך פריבר", קטוע היד נהיה מזכיר הקופה באזור כפר סבא והיה
היחיד שקבל שכר למחייתו.
עברו כמה שנים טובות, איימו של ברוך כתבה לו מספר מכתבים
וביקשה שיכתוב לה חזרה ויעדכן אותה על הרגשתו ובריאותו..., וגם
ביקשה שישלח לה צילום מלא של עצמו.

מה עושים? כיצד שולחים צילום- מלא לאם כאשר יד אחת חסרה? ,
בסוף הוא מצא פתרון, הוא לבש גלימה ללא שרוולים וכך הצטלם ושלח
את התצלום לאמו ברוסיה.
שנים רבות הדבר משמר בסוד מהאם והיא לא ידעה על נכותו.יום אחד
יצא חברו הטוב של ברוך לשליחות לרוסיה והלך לבקר את אמו.
"מה שלום ברוך"?,שאלה האם.
"הוא מסתדר די טוב ביד אחת", הוא ענה.