אני חושב שכל העניין התחיל משעמום קיומי חמור ביותר.
כמו כולם התחלתי לעשן קצת גראס עם החבר'ה ככה להעביר את הזמן
אבל אני כמו שאני המתמכר הקלאסי הפכתי את העניין למשהו מעבר
לסתם קטע.

באותו הזמן הסתובבתי הרבה עם נירה, נירה היא מסוג הבנות שיש לי
חולשה אליהן. היא שתתה יותר ממני עישנה יותר ממני והזדיינה
יותר ממני. טוב נו זו לא חוכמה כי אני זיינתי רק אותה ולה לה
היו עוד זרגים
מזדמנים מדי פעם.

תמיד אמרתי לה שהיא הייתה בכלל אמורה להיוולד גבר אבל מישהו
פישל שם למעלה.

נירה היא גם זו שהכירה לי את הדרגה הבאה.
באחד מן הימים ישבתי לי כרגיל בסלון אפוף עשן מסטול לגמרי משחק
בפלייסטיישן עם הכלבה שלי צילה (וגם מפסיד לה לפעמים).
תוך כדי ריכוז מאסיבי במסך המרצד נפתחה הדלת ונירה ודניאלה
נכנסו.
נירה זרקה לעברי שקיק קטן עם אבקה לבנה ופנתה לעבר הבאנג
הקרוב.

ואני כמו דביל יושב ובוהה בשקיק הקטן (ובאותו הזמן מפסיד לצילה
במשחק).
ואז דניאלה אומרת תעשה ג'וינט ותן לי את השקיק, ואני כמו המארח
הנחמד שאני הכנתי לה ג'וינט.
היא לקח אותו וליקקה אותו לכל אורכו (לא מכחיש זה עשה לי שמח
במכנסיים) ואז היא פיזרה על הצד הרטוב מהאבקה הלבנה נתנה לי
וחייכה.
הדלקתי את הג'וינט והתחלתי לעשן, תיק תק קלטתי את העניין ומה
אני אגיד גיליתי עולמות חדשים.

הייתי גדול מהחיים אני ונירה היינו המלך והמלכה של ממלכה
הדמיונית שלנו.
במשך חודש וחצי כל היום הסנפנו עישנו והזדיינו, אני הייתי
בעננים לגמרי.
אבל עם סמים כמו סמים לאט לאט מפתחים עמידות לחומר והקוק כבר
לא ממש עשה לנו את זה יותר

הרמתי טלפון לליאור ה"בן אדם שלי" בשביל לקבל ייעוץ מקצועי
וליאור יותר משמח לעזור לי וקבענו ב-8 בערב בדירה שלי.
סיפרתי לנירה על השיחה והכנתי אותה לבאות, הרצנו שורה והלכנו
לנוח לקראת הערב.

ובערב כמו שעון איש ההפתעות שלנו הגיע שמח ומסטול, ליאור הוא
הסטלן היחידי בעולם שהוא דייקן.
קובעים בשמונה אז בשמונה על השעון הוא מגיע זה תמיד הצחיק
אותי.
וליאור שלנו אף פעם לא מאכזב והכיר לנו את ההרואין והשאיר
אותנו עם החומר עם הנחיות שימוש והבטחה לעולם חדש וגדול.

להפתעתי לנירה היו הסתייגויות מהשימוש בהרואין.
היא אמרה שהרואין זה כבר ג'אנקים וזה לא משחק יותר, "נו מה לא
ראית טריינספוטינג?" היא אמרה לי.
ולי זה רק עשה יותר חשק להזריק.

אחרי כמה דקות של שכנועים והבטחות שלנו זה הרי לא יקרה, אנחנו
יודעים להתמודד עם הסוטול שלנו ויודעים מתי להפסיק.
נירה השתכנעה  והזרקנו.

גל של חמימות ורוגע מדהים שטף את גופי, נמרחתי על הספה עצמתי
עניים ונתתי לעצמי להיסחף למחוזות חדשים.
אין לי מילים לתאר את הרגשות והתחושות פשוט החוויה הכי עוצמתית
שהייתה לי בחיים.

במשך תקופה ארוכה אני ונירה היינו תושבי קבע בגן עדן, ולאט לאט
כל התרחקנו מכל החברה הישנים הם היו תקועים בקוק ובגראס.
ואפילו דניאלה שנחשבה לפרועה בחבורה נשארה בקוק ובטריפים שלה.

שלושה חודשים מתוקים עברו ביעף וכל יום היה יותר קשה לנו להגיע
לגן עדן.
כל פעם הגדלנו את המינון בעוד קצת ועוד קצת, והכסף לאט לאט גם
התחיל להיגמר.
וממש כמו אדם וחוה גן עדן התחיל להישמט לנו מבין האצבעות.
את ליאור ה"בן אדם שלי" נטשנו לטובת כספומטים וסוחרי רחוב,
הכסף התחיל להכתיב את העניינים.
נקודת השפל הגדולה שלי היא שנתתי לנירה למצוץ לאיזה ערבי בשביל
חומר.

אחרי זה באוטובוס בדרך הביתה אמרתי לה שזהו זה הסוף, אחרי
שמתמסטלים הערב גמרנו עם זה לעולמים.
אפילו שבחיים לא אמרתי לה אני אהבתי אותה אהבתי אותה כמעט יותר
מההרואין.

הגענו הביתה הכנו את כל העניינים והזרקנו פעם אחרונה, מחר
קבענו ללכת לאל סם לגמילה.
בבוקר התעוררתי אחרי שהסוטול ירד ופעם ראשונה בתקופה האחרונה
הרגשתי טוב.
הייתי נחוש בדעתי ואפילו התקשרתי לי 144 לברר את המספר של אל
סם.

לפני שהתקשרתי ניגשתי להעיר את נירה שתשמע את השיחה, היא שכבה
על הבטן ניערתי אותה קלות והיא היתה קרה.
ההבנה התחילה להתגנב ללבי, הפכתי אותה והיא הייתה עם עניים
פתוחות והבעה אטומה.
התחלתי לנער אותה בכוח וצקעתי לה נירה קומי נירה קומי.
מסתבר שצעקעתי כל כך חזק שרמי השכן שלי (סטלן קל) הגיע ופתח את
הדלת.
הוא התקרב והדבר האחרון שאני זוכר זה את העצב בעניו.

אני התעוררתי לא יודע אחרי כמה זמן בתא מעצר קטן ומסריח, עברתי
חקירה ובה נודע לי סופית שנירה שלי כבר לא בת החיים.
אחרי שבוע של שהייה בתא המסריח שלי הסוהר הודיע לי ששיחק לי
המזל ושעוד מעט יגיע מישהו מכפר גמילה לקחת אותי.

לא אלאה אותכם בפרטים על התהליך המפרך של הגמילה.
והיום אני יושב שוב באותו הסלון בוהה בקיר הלבן שמולי, את צילה
מסרו לאימוץ את הפלייסטיישן אחי הקטן לקח.
ואני לבד בלי נירה שלי בלי נירה, אני לא מצליח לסלוח לעצמי על
זה שאני לחצתי עליה.
אני לא הקשבתי לה אני מטומטם, אני מטומטם והיא שילמה את
המחיר.

מדי פעם החברה הישנים קופצים לביקור אבל זה עושה לי רק רע .
היום אני בן 25 ואני מרוקן מכל תוכן, קליפה נבולה של אדם.
ועכשיו אחרי שאיכזבתי את כולם ואחרי שהרגתי את הבן אדם היחדי
שבאמת הבין אותי.
שבאמת אהבתי אותו, אני ממשיך הלאה.
אני הולך לפגוש את נירה.
הולך לבקש סליחה.