כשצעדתי לצד הכביש,
צחקתי על החיים,
גורל טיפשי,
הכל אישי,
ואיך אתה כאן פתאום נמצא?
כבר לא בוכה
כשהלכתי בין שבילים,
כשנגמרו כל המילים,
נפרדנו, לא מסוגלים
לומר סליחה,
אבל אני כבר לא בוכה.
כשרצתי חזרה,
הכל כבר לא כל כך נורא,
חופשיה אך בלתי נראית,
אבל ההרגשה הזאת שנלווית
נוראה, הסכין עכורה,
טמאה, לעזרה צמאה,
אבל מה שבטוח
כבר לא בוכה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.