ביום שישי שמעתי את אמא ואבא רבים. הם בדיוק חזרו מארוחת ערב
אצל משה וסימה פלדמן, שהם חברים טובים של המשפחה.
אמא צעקה על אבא שהפעם הוא ממש הגזים. "איך אתה מרשה לעצמך
להתנהג אליי ככה?" היא נשמעה ממש כועסת. " כל הערב הערת הערות
לגבי איך שאני נראית, איך שהזנחתי את עצמי ושמנתי בזמן
האחרון."
-"הגיע הזמן שתקחי את עצמך בידיים!" עכשיו אבא צעק. "את כבר בת
32, לא כ"כ צעירה. תראי את סימה, איך שהיא מטופחת וחיננית.
באיזו מהירות היא חזרה לעצמה אחרי ההריון עם דני. בכלל לא
רואים עליה!"
אמא צעקה על אבא איך הוא מעז , טרקה את דלת חדר השינה ובזה
נגמר הויכוח. אבא בילה את הלילה על הספה מול הטלוויזיה.
חשבתי איך זה יכול להיות שאבא חושב שאמא שלי מוזנחת. אמא שלי
הכי יפה מבין כל האמהות בכיתה. כשהיא באה לאסיפות הורים, שאר
האמהות מסתכלות עליה בקנאה, ואם יש גם אבאים בסביבה הם תמיד
מנסים לפתח שיחה איתה.
נכון שהיא כל הזמן בדיאטה, אופס מצטער, התכוונתי שהיא "שומרת",
זאת ההגדרה המדויקת.  תמיד כששואלים אותה אם היא בדיאטה היא
עונה "שומרת". היא אוכלת רק חסות ושותה רק מים מינרלים. אבל אף
פעם לא ידעתי שהיא באמת חושבת שהיא שמנה. חשבתי שזה סתם משהו
שבאופנה עכשיו, כי כל הבנות שאני מכיר "שומרות על המשקל". ואמא
תמיד מנסה להיות אופנתית, ככה שזה נראה הגיוני שתהיה בדיאטה.
ואיך אבא בכלל משווה אותה לסימה? לסימה יש תספורת קצוצה כמו של
בן, והיא תמיד מתאפרת יותר מידי. היא נראית כמו איזה קיפוד
שניסה להתחפש לליצן. היא ממש מכוערת. בכלל משה וסימה לא הכי
נחמדים בעולם. משה ואבא חברים עוד מהתיכון. הם אפילו היו בצבא
ביחד, בגדוד התותחנים.
גם אבא ואמא הכירו עוד לפני הצבא. הם היו חברים שנתיים
בתיכון, והתארסו ממש לפני שהוא התגייס. אחרי שאבא חזר מהצבא
הוא התחתן עם אמא והתחיל לעבוד בתור מזכיר של איזה רואה
חשבון אחד. עכשיו אבא הוא רואה חשבון בעצמו, ויש לו אפילו משרד
משלו והרבה מזכירות משלו, שאמא לא ממש אוהבת.
אני לא יודע איך אבא היה לפני שנולדתי, כי אז עדיין לא נולדתי,
אבל אני בטוח שקרה לו משהו בצבא שהוא לא מספר לנו עליו, משהו
שרק משה יודע עליו. גם אמא חושבת ככה. ברור שהיא אף פעם לא
תגיד את זה לאבא במפורש, כדי לא לפגוע בו, אבל פעם שמעתי אותה
אומרת לו שהוא חזר מהצבא בן אדם שונה לגמרי ממה שהיה כשרק
הכירה אותו.
גם משה חושב שאבא השתנה, כנראה בגלל מה שקרה בצבא. בגלל זה,
תמיד כשהם נפגשים משה עושה לאבא בדיקת זיכרון יסודית, רק כדי
להיות בטוח שאבא שלי הוא עדיין אותו האבא שמשה הכיר בתיכון
ובצבא.  את אבא, משום מה, הבדיקה הזאת משעשעת נורא, אז משה
משתף איתו פעולה, כדי שאבא לא יחשוד בשום דבר.
-"אתה זוכר את המ"פ המגמגם?" מתחיל משה את המבחן, תוך שהוא
צוחק.
-"בטח זוכר", עונה אבא, "המסדר יעבור לדו-דום! שתיים שלוש
הק-הקשב!"
אבא צוחק ומשה  ממשיך ועובר על כל הדמויות מהצבא כדי לוודא
שאבא באמת זוכר את כולם, ולא רק עושה את עצמו.
-"ומה עם הילה, הפקידה הפלוגתית?" עכשיו הגיע משה למבחן
האמיתי.
-"עכשיו הגזמת", עונה לו אבא, "אותה גם אם אני ארצה אני לא
אוכל לשכוח!" אבא קורץ למשה.
"איך אפשר לשכוח זוג אבטיחים גדולים כמו שלה?" השנייים פורצים
בצחוק רועם ואמא מתחילה לרטון שלא ידברו ככה לפני הילדים.
הילדים זה אומר אני ודני, הבן של הפלדמנים. דני קטן ממני
בשנתיים. הוא נורא מעצבן ואני שונא כשהפלדמנים באים אלינו
הביתה ביחד איתו . ההורים שלי מכריחים אותי לשחק איתו בזמן שהם
עסוקים בדיבורים שלה.  אני חייב להתחלק איתו בצעצועים שלי,
וברור שהוא הורס לי חצי מהם כי הוא בכלל לא יודע איך משחקים
איתם. כשאני מנסה ללמד אותו איך משחקים במחבואים הוא תמיד
מתחבא מתחת למיטה. וזה לא מעניין אותו שאני כבר יודע איפה הוא
מתחבא עוד לפני שאני מסיים להגיד : "מי שמאחורי ומצדדי, הוא
העומד!". בהתחלה זה עוד היה נחמד לנצח אותו, אבל אחרי כמה
פעמים זה כבר נמאס!
ההורים שלי די מעצבנים בקטע הזה,  כאילו שאם הם חברים של משה
וסימה אז גם אני ודני חייבים לשחק ביחד. אני שואל את עצמי איך
הם היו מגיבים אם כל פעם שהייתי מתיידד עם מישהו מהבי"הס,
הייתי מביא את ההורים שלו אלינו הביתה, שישחקו עם ההורים שלי.
הם בטח לא היו כ"כ מתלהבים מזה.
הכי אני אוהב כשההורים שלי הולכים לפלדמנים ומשאירים את גלית,
הבייביסיטר לשמור עליי.
האמת היא, שאני כבר ילד גדול ויכול לשמור לבד על עצמי, אבל אני
לא מגלה את זה להורים שלי, כי אני דווקא אוהב שגלית באה
אלינו.
גלית לומדת בתיכון, (דרך אגב גם היא בדיאטה...) ולמרות שהיא
עדיין לא באמת מבוגרת, היא הרבה יותר חכמה מרוב המבוגרים שאני
מכיר. תמיד כשהיא באה אלינו היא מספרת לי דברים של גדולים, שאף
אחד אחר לא אומר לי.
היא זאת שהסבירה לי על האבטיחים של הפקידה הפלוגתית. היא אמרה
שהגברים הישראלים כ"כ חרמנים שכל דבר עגול מאבטיחים ועד
אשכוליות מזכיר להם חזה של אשה. "ככה שאם אבא שלך אמר שהוא לא
ישכח את האבטיחים הגדולים של הפקידה שלו, אז כנראה שהיו לה
ציצים גדולים. זה הכל!" אמרה בטון סמכותי.
כשסיפרתי לה על הריב של ההורים שלי, היא אמרה שזה לא סימן כ"כ
טוב ושאם הם ימשיכו לריב ככה בסוף הם עוד יחליטו להתגרש.
-"אתה יודע מה זה להתגרש?" שאלה גלית.
שתקתי. בטח שאני יודע מה זה להתגרש, זה כשאמא מגרשת את אבא
מהבית. יש לנו אפילו בכיתה ילד כזה, שההורים שלו מגורשים אחד
מהשני. הוא מספר לכולם שזה נורא כיף כי בחגים ובימי הולדת
מקבלים שתי מתנות ויש לו שני בתים ושני חדרים ושפתאום במקום
משפחה אחת גדולה יש שתי משפחות. משפחה של אמא ומשפחה של אבא.
וכל מי שמבין בחשבון יודע ששתיים זה יותר טוב מאחד.
אבל אני לא הייתי רוצה שיהיו לי שתי משפחות. מספיקה לי המשפחה
שיש לי כבר. ולמרות שהייתי שמח לקבל שתי מתנות ביום הולדת, אני
יכול גם לחיות בשקט גם עם אחת, הכי חשוב שתהיה מאמא ואבא ביחד.
ועוד יותר חשוב שאמא ואבא יהיו ביחד!
-"אל תדאג", המשיכה גלית, "אם ההורים שלך יתגרשו, לא שאני
אומרת שזה יקרה, אבל אם כן, לא יהיה חסר לך ולאמא שלך כסף, כי
אבא שלך יהיה חייב  לשלם לכם דמי מזונות".
לשלם לאמא דמי מזונות?! באמת שמעתי פעם את אמא צועקת על אבא
שהוא מבזבז יותר מידי כסף על המזכירות הזונות במשרד שלו ושהוא
לא חייב לקנות להן מתנות כל פעם שהוא חוזר מחו"ל. אם הם
יתגרשו, הוא בטח יצתרך להחזיר לאמא את הכסף הזה, שהוא בזבז על
הזונות.
כשההורים שלי חזרו מהפלדמנים אבא לקח את גלית הביתה, ואמא
נכנסה לחדר שלי לבדוק אם כבר נרדמתי. עצמתי את העיניים חזק חזק
ועשיתי את עצמי ישן. אמא התקרבה אל המיטה שלי, סדרה את השמיכה
ונתנה לי נשיקה על המצח. אח"כ היא יצאה מהחדר וסגרה את הדלת
אחריה.
למרות שכבר היה מאוחר ונורא רציתי לישון התאמצתי בכל הכוח לא
להרדם, כי רציתי לשמוע את אמא ואבא מדברים על מה שהיה היום
בערב, כמו אחרי כל פעם שהם חוזרים מאיזה מקום.
כשאבא חזר הוא נכנס לחדר השינה, אבל הפעם לא שמעתי שום דבר. הם
לא דיברו ביניהם. היה נורא שקט וחשוך, ונרדמתי בהרגשה רעה.
למחרת כשחזרתי מהבי"הס אמא עמדה ליד הכיור ושטפה כלים. באוויר
היה ריח מוכר של פשטידת דגים.
-"נו, איך היה בביה"ס, חמודי?"שאלה אמא, כמו שתמיד היתה שואלת
כשהייתי חוזר הביתה.
-"את ואבא מתגרשים?" שאלתי אותה  ככה, ישר ולעניין בלי שטויות
מסביב. אם הם מתגרשים לפחות שיטריחו את עצמם להגיד לי.  אני
צריך להכין את עצמי שאני יהיה כמו אותו הילד מהכיתה שלי, שכל
הזמן מספר כמה שטוב לו, אבל בעצם אף אחד לא היה רוצה להיות
במקומו.
אמא סגרה את המים, ניגבה את הידים שלה וניגשה אליי. אני עמדתי
ליד הדלת, הילקוט עדיין היה תלוי לי על הכתפיים והכביד עליי.
למרות זאת, לא עשיתי שום מאמץ להוריד אותו.
אמא הסירה בעדינות, כמו שרק אמא יודעת, את הכתפיות של התיק
והוא נפל על הרצפה. היא הסתכלה עליי דקה ארוכה וחיבקה אותי
חזק. שתקתי.
-"מה גרם לך לחשוב ככה?" לבסוף שאלה אמא.
-"אני שמעתי אתכם!" אמרתי בשקט. "שמעתי אתכם רבים לפני יומיים,
איך שאבא אמר שאת מוזנחת, ושסימה חיננית! אני שונא את סימה!",
אמא שתקה ואני המשכתי, "ואז גלית אמרה שאם תתגרשו אבא ישלם לנו
את הכסף מהזונות שבמשרד", הקול שלי התחיל לרעוד ונהיה לי קשה
יותר ויותר לדבר, "ואז יהיו לי שני חדרים ושתי משפחות ושתי
מתנות. אבל אני לא רוצה שתי מתנות, אני רוצה מתנה אחת!" עכשיו
כבר היבבות שלי הפכו לבכי, ואמא הביאה טישויים והתחילה לנגב לי
את הפנים ולקנח לי את האף, כאילו הייתי עדיין תינוק.
אח"כ אמא הסתכלה עליי, חייכה ואמרה: "לא, חמודי, אנחנו בטח שלא
מתגרשים!"
-"אז למה אמרת שאבא השתנה, ושעכשיו הוא כבר לא כמו שהוא היה
לפני הצבא? לא טוב לך איתו יותר?"  יבבתי.
-"נכון", הסכימה אמא, "אבא השתנה. כשהיינו בתיכון היתה לנו
אהבת נעורים פשוטה. לא היו לנו דאגות, החיים היו קלים, זה היה
טוב בשביל ילדים בני שבע עשרה, אבל אחרי שאבא חזר מהצבא ואני
והוא התחתנו, הוא היה צריך למצוא עבודה,  והיינו צריכים לעבוד
קשה בשביל שתקבל את כל הדברים שיש לך היום! כשאמרתי שאבא
השתנה, התכוונתי לזה שהוא התבגר. עכשיו האהבה שלנו שונה ממה
שהיתה פעם, אבל היא לא פחות טובה, אפילו להפך,היא עמוקה יותר.
טוב לי מאוד עם אבא, ואנחנו לא מתכוונים להיפרד בזמן הקרוב. אז
אתה יכול להרגע!" היא צחקה.
" ואני מצטערת על זה שאני ואבא היינו כ"כ עסוקים בעצמינו
ובריבים שלנו", היא המשיכה, "עד שלא שמנו לב שהילד שלנו הוא
כבר ילד גדול וחכם שמבין הרבה יותר ממה שחשבנו!" פתאום היא
השתתקה והתבוננה בי דקה ארוכה. "תראה את עצמך, מתי הספקת לגדול
ככה?" היתה עוד שתיקה קצרה. ואז אמא אמרה שאני בטח רעב.
היא הוציאה את פשטידת הדגים מהתנור, וחתכה לי אותה לחתיכות
קטנות, כמו שאני אוהב. "אל תדאג, חמודי. הכל יהיה בסדר!" היא
אמרה וחייכה.
אני לא יודע למה, אבל הייתה לי הרגשה שהיא צודקת.