האיש הגדול מאוד והמאיים עם החליפה השחורה המוזרה
(שהיה דומה קצת לשופט הזה מהסרט של הפינק פלויד)
עמד על הענן הגדול והקודר ביותר בשמיים והתחיל לצעוק עלינו.
אנחנו עמדנו כולנו על הדוכן הקטן שהיה מגולף בעץ אגוז מבריק
וקצת פחדנו.
השמיים מאחוריו נעשו אדומים, ברקים התחילו להתפצפץ מאליו,
גם העיניים שלו נעשו אדומות. השיניים שלו נורא חדות.

לא משנה מה שתיתם זה לא היה פטל.
לא משנה איזה טעם היה לזה, זה לא טעם של פטל.
לא משנה מה היה כתוב שם זה לא פטל.
לא משנה מה חשבתם זה לא היה פטל.
זה לא היה פטל ופטל זה דבר אחר בכלל.

כשהייתי קטן מאוד אהבתי לשתות מיצפטל.
הרי כל הילדים אוהבים לשתות מיצפטל.
הייתה לי כוס מיוחדת שהכי אהבתי בעולם ששתיתי בה רק מיצפטל.
יום אחד כשקצת גדלתי גיליתי שלפטל אין טעם של מיצפטל.
ושלמיצפטל אין באמת טעם של פטל.
לא יכלתי יותר לשתות פטל אחרי זה כי לא היה לזה טעם של
מיצפטל.
כמה שבועות אחרי זה כבר איבדתי את הכוס שלי.

היום פטל זה דבר שילדים אוהבים לערבב עם וודקה כדי שהיא
לא תשרוף להם בגרון.