מסתכלת בראי
וכל כך רוצה לקרוע את העור שעוטף אותי ממני
רוצה לקרוע את הגועל נפש שאני מקרינה
ולהשליך אותו על המדרכה להירמס ברגלי ההמון
אני רוצה להרגיש את השורף הזה בעור החשוף והטרי
וללחוץ עליו שזה ישרוף עוד יותר.
זה בטוח עדיף על הרגשת הבחילה המלווה אותי
בכל פעם שאני מביטה לעצמי בעיניים.

אני כותבת על דמעות של דם שהייתי רוצה
שיצאו מעיני בצריבה כואבת.
אבל אני יבשה. עוטה עוד מסיכה מגומי שדרכה אי אפשר לנשום.
חונקת את עצמי בתוך הדמות הזולה שכל אחת יכול לקנות בשקל.

מרץ 2005