"איזה שתיקה מעיקה כזאת, הא?" הוא אמר.
ממש נהדר, אני חושבת לעצמי, אפילו משפט נורמאלי אני לא מצליחה
להגיד.
היינו במדורה. בעצם, בכלל לא היינו במדורה עצמה, ישבנו על ספסל
ברחוב ודיברנו. אני והוא ועוד כמה אנשים.
התחלתי לשים לב שהוא מסתכל עליי עוד קודם לכן, כשרק ראיתי אותו
לראשונה. בעצם, זאת לא היתה הפעם הראשונה שראיתי אותו, זאת
היתה הפעם הראשונה שהסתכלתי עליו. אבל בכלל לא ידעתי מי הוא,
רק ידעתי שקוראים לו תום ושהוא חבר של ידיד שלי. לא אמרתי לו
שלום.
כשישבנו על הספסל הוא ישב לידי. "איזה יפה הוא", אמרתי כל הזמן
לעצמי.
ראיתי שהוא הסתכל עליי. הסתכלתי עליו והוא שאל למה אני
מסתכלת.
לא ממש ידעתי מה להגיד, אבל הוא הציל אותי ואמר "אני מרשה
לך".
אז הסתכלתי עוד. הסתכלתי עליו כל הזמן. הוא שאל אותי על מה אני
חושבת.
רציתי להגיד לו שאני חושבת עליו אבל לא יצאו מילים מפי.
"דברים", אמרתי בסוף, "על מה אתה חושב?" הוא אמר שהוא חושב על
דברים.
כל כך רציתי לנשק אותו, הוא ישב כל כך קרוב אליי.

בסך הכל אתמול פגשתי אותו, את תום.
איזה מוזר, שאני מתאהבת ממבט ראשון. זה קצת מקשה על החיים שלי
עכשיו, שאני מאוהבת בבן אדם שאני לא ממש מכירה. אבל אני מכירה
אותו קצת.
הוא די רגיש, אני חושבת.
אני כל הזמן עושה את זה, מוצאת מישהו ומתאהבת בו.
וזה תמיד מישהו שלא רוצה אותי. ממש נהדר.

כשהלכנו לטיול, רק אני והוא, דיברנו קצת פה ושם.
הוא אמר לי שהוא רוצה מישהי שהוא הכיר לפני שבוע אבל היא לא
רוצה אותו.רציתי לשאול אם הוא מצא אותה במוסד למפגרים, הרי היא
מוותרת עליו, אבל לא היה לי אומץ. אף פעם אין לי אומץ.סיפרתי
לו שמישהו רוצה אותי..הוא שתק ולא הבנתי למה, אבל הוא העביר
נושא.

"... ואני באמת אוהב אותך".
איזה יופי, ידעתי שיצא מזה משהו טוב,
אבל למה, למה, אלוהים, לקח לו כל כך הרבה זמן,
עכשיו שכבר עברתי הלאה?
אני לא אומרת כלום והוא מבין את הרמז.
בסוף, בלית ברירה הוא אומר -
"איזה שתיקה מעיקה כזאת, הא?"