[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







חרות ישלח
/
על המדרגות האחוריות

                       כשהלכת צבעתי את השמים בכחול.
                              סתם כדי שתדע שעצוב לי.
                             מאז השמיים תמיד כחולים,
                                כי מעולם לא חזרת.



  הוא מצא אותה יושבת על המדרגות האחוריות בפנים חסרות הבעה.
היא שמעה אותו מתקרב, אך לא הסבה את מבטה.
  "אמרתי לה אז שאני לא צריכה אנשים," אמרה אחרי שהתיישב. היא
לא הסתכלה בו, וראשה היה טמון בתוך ברכיה.
"למי?" שאל בשקט.
  היא התעלמה משאלתו. "אמרתי לה שאני לא צריכה חיבוקים, קרבה,
נשיקות... שאני יכולה להסתדר לבד, בלי עזרה, בלי חברים." קולה
היה חנוק והיא ניגבה דמעה סוררת. "והיא אמרה שאי אפשר לחיות
בלי כל הדברים האלה." היא הפסיקה כדי לנשום עמוק והמשיכה, "היא
צדקה, לחלוטין. אני שבר-כלי, אני אפילו לא חלקי שישה-עשר
בתווים. אני צריכה עזרה."
  הוא עצר את נשימתו כשנשאה אליו את עיניה. סביבן היו עיגולים
שחורים, והריסים רטובים מדמעות, אך הן נותרו שחורות, עמוקות
ויפהפיות כתמיד.
  "העניין הוא שעכשיו גם אין לי ממי לבקש חיבוק, כולם התרחקו
ממני כשהתרחקתי אני מהם. אין לי חברים אמיתיים, חברי-נפש." היא
נאנחה. "לעיתים נדירות מדברים אליי, אני מרגישה כמו בהסגר, או
במחבוא, מסתתרת כל הזמן - בעיקר מפני עצמי."
  "אני..." הוא היסס. "אני... יכול לחבק אותך." היא פרצה
בצחוק מהול בבכי. "אני רציני," אמר ברכות. "רק נסי אותי, ואני
מבטיח שהכל יהיה בסדר." הוא הניח יד על כתפה, לאחר-מכן יד על
הכתף השנייה, ואימץ אותה אליו. מגע שיערה על לחיו היה נעים,
והיא אחזה בו, כפוחדת לעזוב שמא תיפול.
  הם ישבו כך על המדרגות האחוריות, מחובקים, לא אומרים מילה.
לאט, לאט החליק את גופה ממנו בחזרה אל המדרגה, והביט בה. היא
מחתה את הדמעות המעטות שזלגו מעיניה והרימה את ראשה עד שהסתכלה
היישר אל תוך עיניו. "תודה," לחשה. "הייתי צריכה חיבוק."
  הוא לקח את פניה בידיו, קירב אותם אליו ועצר כששני הראשים
היו במרחק סנטימטרים אחדים אחד מהשני. הוא הביע בעיניו שאלה
והיא ענתה לו בהנהון קל, ואז הם נצמדו.
  זה לא היה כפי שחשבו שיהיה - לשניהם הייתה זו הפעם הראשונה.
שניהם חשו בחמימות הולכת וגוברת בתוך גופם. הנשיקה הייתה שקטה,
חמה, משחררת. היא הרגישה הקלה, והם התנתקו זה מזו באיטיות
מרובה, כמי שלא חפצים בכך. הוא חייך, גורם לעיניה לבהוק לפתע.
  "תודה," אמרה שוב. הוא כרך את ידו סביב למותניה ושניהם
הסתכלו אל השמיים הכחולים-בהירים, יושבים על המדרגות
האחוריות.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
דרך אגב, אכלתי
חגב.


תרנגולת


תרומה לבמה




בבמה מאז 12/6/05 2:19
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
חרות ישלח

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה