נפל לי האסימון!!!
התחלתי לחייך לעצמי... היא בטח חשבה שאני סתם מפגר!
כל השבוע חשבתי עליה, ועכשיו כשאני איתה, אני חושב על הגמר...
ומחייך!
כנראה שבכל פעם שאני אחשוב על הגמר אני אחייך, כי היה מיוחד
שם!
ואיך אני אוכל לחזור לארץ ולראות את החרא כאן!
שוב נימני? ברקוביץ'? הם כבר זקנים! ומכבי משעממת!
וכל זה רץ בראש שלי בזמן שאני איתה!
פתאום היא קמה והולכת, אני מתאפס לרגע ושואל אותה לאן ולמה היא
הולכת.
היא עונה שקצת שעממתי אותה, ואמרתי לה שזה הגיוני כי אני גמור
מעייפות. וזה היה נכון, באמת הייתי גמור מעייפות (ומצד שני,
אני תמיד גמור מעייפות). היא אמרה שהיא מבינה אותי ושאני חמוד.
והיא תתקשר.
היא חייכה אלי חיוך מתנצל.
ומיד הבנתי שזה נגמר בינינו.
לרגע הייתי עצוב, אבל אז נזכרתי בגמר שוב... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.