ילדה צוחקת, היא עצובה,
ילדה שותקת, אין לה אהבה.
מה גורם לילדה לצחוק?
מה גורם לה לשתוק?
את פניי שיניתי משמחות לעצובות,
בלי לדעת למה, הדמעות פתאום זולגות.
וכך פתאום עיניי נראות שונות,
הן עצובות, ללא שמחה, בוערת בהן האהבה.

פזמון:
צוחקת צוחקת, צחוק של בובה,
אך בלילה שותקת, מזילה עוד דמעה,
דמעות חמוצות מלאות בעצבות,
בסתר אותך אוהבת, בשיא הבדידות,
לך, על האהבה לספר אני פוחדת!
כמו הדמעות שלא רוצות לרדת.

את השיר אני כותבת בדמעות של אהבה,
את המילים אני זורקת ישר בלי מחשבה,
הוא חסר לי מאוד, למלא את השורות,
במילותיו היפות, הוא גורם לחלומות,
הוא כל כך מוצלח, הוא יחיד ומיוחד,
למבטי הוא גרם להיות מחודד,
מחודד במבט היישר אל פניו,
במבט מאוהב, עם ניצוץ אל עיניו.

פזמון:
צוחקת צוחקת, צחוק של בובה,
אך בלילה שותקת, מזילה עוד דמעה,
דמעו חמוצות מלאות בעצבות,
בסתר אותך אוהבת, בשיא הבדידות
לך, על האהבה לספר אני פוחדת!
כמו הדמעות שלא רוצות לרדת.

עיניו הירוקות, חודרות לתוכי,
במסע לליבי, אוי, אהובי,
מתי תהיה שלי? מתי תהיה איתי?
אהבה כזאת לא הרגשתי מעודי,
יושבת ובוכה, הכל בגלל האהבה,
ילדה צוחקת הפכה לבוכה,
במילים כה כבדות, במילים עמוקות,
מליבי לך כותבת  את אלו השורות.