עמי ותמי נמצאים בתוך אסם מלא תבואה.
הם מתחבאים מפני האנשים הרעים.
הם לא בטוחים איפה הם או למה הם שם...
איכשהו הם יודעים שהם עתידים להגיע למן וועדה.
וועדה שתקבע אם מגיע להם למות ,או לחיות.
משום מה, ידוע להם שצפוי להם גזר דין מוות.
אבל בכל זאת חשבה תמי על מה היא תגיד לוועדה.
איך היא "תרוויח" את חייה.
אל עמי הגיעו מידעים, שיש שתי דרכים למות.
לא ברור אם יש בחירה, אך הדרכים המוכרות עד כה הן מוות בתלייה,
או ירי היישר אל הרקה.
תמי מאד נלחצה מהעניין, והרגישה סביבה מן אדישות.
הרגישה כאילו כל האחריות נופלת עליה ועמי קצת לא מגיב אל מה
שקורה.
היא נסתה להתייעץ איתו.
היא נורא פחדה מהמוות בתלייה... גם מהירי... אבל בכל זאת נסתה
להגיע להחלטה על איזו דרך עדיפה למות.
עמי לא הצליח לעזור לה בהחלטה.
היא חשבה על הירי.
היא הגיעה לוועדה, ובעודה חושבת על מה תגיד, ראתה שה"שופט"
לוקח את החותמת ומדביק אותה בחוזקה על הדף, מבלי להסתכל על מי
עומדת מולו, או מבלי לשקול אפילו על נתינת האפשרות לשמוע את
דבריה.
דפיקות הלב מתחזקות...
ועוד אחת...
ועוד אחת... ועוד אחת...
ועוד אחת...
ועוד

ולא עוד.