[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







יעל צבעוני
/
פריכיות אורז

פריכיות אורז, זה מה שעדי הביאה לפיקניק של הכתה. מיכל הביאה
במבה רגילה ואדומה, ניר הביא בקבוק קולה ובקבוק מיץ תפוזים
והיא הביאה פריכיות אורז. שולה לא יכלה לראות איך היא יושבת
בצד, מתביישת להביא את מה שרק הבוקר הראתה לה בגאווה. אמא אמרה
לה שזה מצוין והרבה יותר טוב מכל הגועל נפש הזה שכולם מביאים,
אבל אחרי שהראתה לסיוון את מה שהביאה היא עשתה לה כזה פרצוף
שהיא הבינה שאמא הביאה לה משהו לא נכון.
שולה ניגשה אליה ושאלה אם תוכל להתכבד באחת מפריכיות האורז
שלה, שהיא מאד אוהבת פריכיות אורז ושאלה מהסוג הכי משובח. עדי
פתחה את השקית ושאלה, כמה, היא ענתה, בינתיים אחת. הן ישבו
שתיהן וכרסמו את הפריכית עד שעדי התחילה לבכות, אמא שיקרה לי,
היא שיקרה. זה לא מצוין, זה אפילו לא כמעט מצוין. שולה אמרה לה
שאוכל זה תמיד עניין של טעם ומה שמצוין למישהו אחד לא תמיד
מצוין למישהו אחר ובגלל זה אמא לא שיקרה לה, היא לא הייתה
משקרת, אמא כנראה מאד אוהבת פריכיות אורז. אבל עדי לא נרגעה
ולא הפסיקה להגיד, היא שיקרה לי, היא שיקרה, זה לא מצוין,
פריכיות זה איכסה. היא זרקה את מה שנותר מהשקית ורצה לעבר
האוטובוס. מהחלון ראתה את הילדים מביטים בה ומתלחששים, את שולה
מוזגת לכוסות קולה ומיץ תפוזים ובין כוס לכוס מציצה לכיוונה
במבט מחויך, את מיכל שמה לכל אחד בצלחת שתי במבות צהובות ושתי
במבות אדומות. שלל צבעים קישטו את הצלחת שהשאירו לה ועדי ידעה
שאם אמא הייתה רואה את הצלחת ואת כוס הקולה שחיכו לה היא לא
הייתה מרשה לה לאכול. היא חשבה ללכת לשם ולאכול את הכול ולחטוף
כאב בטן ואז להראות לאמא מה זה, אבל היא גם ידעה שזה יכול
להביא לה את קריוס ובקטוס ושהיא יכולה להיות שמנה כמו דודה רחל
ומחוצ'קנת כמו ריטה מהדלת ממול ונשארה שם עם הדמעות שבינתיים
קפאו.
שולה הלכה הצידה והתקשרה לאמא של עדי, היא סיפרה לה מה קרה אבל
שבשום אופן לא תבוא, היא תבייש את עדי שגם ככה נראית מאד
מבוישת ושהיא עצמה החליטה לעזוב אותה לנפשה, מתוך הניסיון שלה
היא סבורה שכך עדיף. אבל אולי כדאי שהיא תבוא היום ותאסוף אותה
מבית הספר, נדמה לה שזה ישמח אותה מאד. היא לא אמרה לאמא של
עדי מה היא חושבת באמת, איך היא מדכאת את הילדה שכבר נראית כמו
דחליל חיוור ולא רק שלא מוכנה לאכול שום דבר, אלא גם לא מוכנה
לשחק עם הבנים.
לפתע ראתה את עדי מתקרבת, מתיישבת במקום ששמרו לה ואוכלת
מהבמבה האדומה, אחר כך מהצהובה, אחר כך מהביסלי המסולסל, אחר
כך מהמרשמלו ולבסוף משלוש קוביות השוקולד. כשסיימה שאלה אותה
עדי אם תוכל להתקשר לאמא, שיש לה משהו דחוף ממש לומר לה. שולה
לקחה אותה אל מאחורי האוטובוס, כדי שלא יראו ויקבלו דוגמה, איך
היא נותנת את הפלאפון האישי שלה, שבשום אופן לא נותנים לה
החזרים עבור שיחות הטלפון הרבות שהיא עושה בענייני עבודה, ואיך
היא נותנת אותו לשימוש שוב ושוב למראה העיניים המבקשות, אלו
שהיא לא יכולה לסרב להן.
אבל אמא שלה הייתה בישיבה, כך אמר קול זר שענה ושאל אם זה משהו
דחוף אז היא ניתקה והחזירה לשולה את הפלאפון, היא לא יכולה
לדבר. כשחזרו אל שאר הכיתה כבר העניין כמו נשכח. הצלחות עמדו
כמעט ריקות, הכוסות נשכבו על הדשא ששתה את שאריות המשקה החום
והכתום. ועדי רק עמדה וחיכתה שישימו לב, היא חזרה, היא כבר לא
באוטובוס, היא כבר לא בטלפון עם אמא, היא כאן אתם, היא, זאת
שהביאה את פריכיות האורז.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
" תמיד הייתי
מקובל .
לא הייתה הפסקה
אחת אפילו שלא
היו מרביצים לי
! "



מארק, בלינק 182


תרומה לבמה




בבמה מאז 15/8/06 8:55
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
יעל צבעוני

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה