"ילדה רעה" הוא הפציר בי
"את ילדה רעה"
ואני בכתונת הלילה שוכבת במיטה
ובוכה, מתחננת לרחמיו
אך עדיין הוא בשלו "את ילדה רעה, מלוכלכת, מגעילה"
מכה בי את דברי הגנאי הללו
אני מצידי יכולתי להתעלם אך זה היה חד מדי
עמוק מדי
"בבקשה הפסק" לחשתי כשדמעותי ניגרות על הכרית
מי אמר שאני רעה? לאן הוא נעלם?
איך זה קרה, שאני לבד בחדר, מרחפת מרוב בכי
השמיכה קרועה מעליי ואני מרגישה מטונפת
"אמא, אבא!" צעקתי ואין עונה
"אמא, אבא!" צווחתי
גופי משותק במיטה ונשמתי מרחפת לה במרחבים
"את ילדה רעה" לחשתי
"מלוכלכת, מגעילה" לחשתי לעצמי |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.