פרויד פעם כתב, "הכוונה שהאדם יהיה מאושר לא נכללה בתוכנית
הבריאה"
כנראה שהוא צדק, בכל זאת.

אני שוב מתנצלת על המכתבים שלי.
מי כמוך יודע, זה משחרר את הכאב.
זה נפלא.
הבדידות היא שכתבה אותם.
הכמיהה למגע, לליטוף, לחיבוק.
למילה אחת רכה.
משהו שאתה לימדת אותי.

אני באמת מתנצלת.
עם כל הבדידות הזו,
לא לגמתי ולו טיפה אחת של יין.
מה שמעיד שאני חזקה. אתגבר.

זוכר שלא פעם אמרתי לך, ביהירות מוגזמת
"אל תתאהב בי"
שמרת על עצמך.
נזהרת.
טוב עשית.
רק שכחתי להזהיר את עצמי.
לא חשבתי שזה יקרה לי.
לא האמנתי.
יהירות? אולי.
טיפשות? בטוח.

יש לי רק בקשה אחת
כשיהיה לך זמן, תשלח לי את כל התכתובת שלנו.
אני רוצה להפיק מזה ספר.
שלי פרטי.
זה כמו הילד שלנו.
שאוכל להוכיח שפעם ידעתי לאהוב.
שזכיתי לאהוב.

זהו. לעת עתה.
תבלה.
תהנה.
תגשים את המטרה לשמה נסעת.
אני אניח לך עם כל המכתבים המקאבריים הללו.
אכתוב למגירה.

אני תמיד אהיה שם בשבילך,
אם תצטרך ממני משהו.

אינני מתחרטת.
.אכן זכיתי. היה שווה כל פעימה

שלך