אז יש לי חברים שאומרים לי: "מה המצב אחי? מה קורה? מה אתה
עושה עכשיו בחיים?"

אז יש לי משפחה ששואלת לשלומי מידי פעם: "אז מה? מתי תתחיל
להתארגן על עצמך?" אמא שואלת, ואני, אני עם 2 אופציות - צעקות
או התעלמות מופגנת.

אז יש לי אמונה. אבל במה היא מתבטאת? אני מאמין בישות אלוהית,
ברוחניות, מדיטציה, יוגה שמיוגה, אבל אני לא מתחבר לאמת.
אז המרצה אומר: "תנשמו נשימות עמוקות", וואו, גילה לי את
הביצים שמזיעות לפעמים!

אז יש ויש ויש... אז מה אין? מה אין אתם שואלים?
אין לי את מי להאשים, כן כן, בדיוק, למה אני מרגיש כל כך חרא,
זה בגלל נו, בגלל ש, למה אני חושב שלילי, מה הבעיה זה הכל
התחיל מ...
מתי אני אפסיק להיות בכיין, מתי שסוף סוף...

הספר המזוין, "אני מאשים", נכתב על דרייפוס בידי אמיל זולא,
שטען שמה שהוא עשה היה שקר מוחלט והרשיעו אותו על לא עוול
בכפו.
השאלה שלי היא, מי יבוא ויאשים את האחרים; את אותם הגורמים
שאני כה זקוק וכה צמא לדעת אותם ושהאשמה תגולה מעליי...

אני מאשים! אבל את מי?
את עצמי.