מבולבלת, יושבת מול המחשב, מנסה לבדר את עצמה. נכנסת שוב ושוב
לאותם אתרים שכבר טחנה, מסתכלת שוב ושוב באותן רשימות שלא
משתנות.
היא כ"כ רוצה שהדברים ישתנו, שמשהו יקרה. איך בכלל זה קרה? הכל
היה טוב, ואז הכל השתנה. ועכשיו היא כבר לא באמצע. או שכן, היא
באמצע, אבל כבר לא מושכים אותה משני הכיוונים, עכשיו היא יכולה
פשוט לנוח לה שם באמצע, לבדה. ועד כמה שהיה קשה להיות באמצע
נמשכת לכל הכיוונים, עכשיו זה הרבה יותר גרוע.
וזה לא שהיא כ"כ מסכנה, אבל קל לה להרגיש כזו מכל דבר קטן.
אולי זה בכלל מה שחוותה בעבר. היא כבר לא יודעת מה אמיתי.
חברותיה, הן לא חברותיה. יצירותיה, הן לא יצירות. נסגדיה, כבר
לא נסגדים. הנאותיה, כבר לא מהנות. היא, כבר לא מי שהייתה. היא
כותבת את זה מאופקת, כי היא יודעת שהיא לא טובה בלהוציא את כל
הכאב מבפנים כשהיא עוד בתוך התהליך, זה גומר אותה. עושה לה רע.
מאיזשהו מקום היא דווקא מאושרת. מוזר.
מבולבלת. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.